מסכת אהלות, פרק יב, משנה ח

משנה ח: כַּזַּיִת מִן הַמֵּת מֻדְבָּק לָאַסְקֻפָּה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַמֵּא אֶת הַבָּיִת. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מְטַהֵר. הָיָה נָתוּן תַּחַת הָאַסְקֻפָּה, יִדּוֹן מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה. מֻדְבָּק לַמַּשְׁקוֹף, הַבַּיִת טָמֵא. רַבִּי יוֹסֵי מְטַהֵר. הָיָה נָתוּן בְּתוֹךְ הַבַּיִת, הַנּוֹגֵעַ בַּמַּשְׁקוֹף, טָמֵא. הַנּוֹגֵעַ בָּאַסְקֻפָּה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַמֵּא. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, מִטֶּפַח וּלְמַטָּן, טָהוֹר. מִטֶּפַח וּלְמַעְלָן, טָמֵא:

משנה ח: משנתנו עוסקת בדיני טומאה הנמצאת באיסקופת (-מפתן) הבית, ובמשקוף הבית, גם כאשר אינם תחת תקרת הבית. כַּזַּיִת מִן הַמֵּת מֻדְבָּק לָאַסְקֻפָּה – למפתן הבית, בחלקו החיצוני שאינו תחת תקרת הבית אלא תחת אויר השמים, ודלת הבית פתוחה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַמֵּא אֶת הַבָּיִת כדין אהל המת (ואמנם אפילו טומאה הנמצאת בתוך הבית, אם יש מעליה פתח של טפח על טפח אינה מטמאת את כל אויר הבית, מכל מקום כאן זו גזירה מדרבנן להחשיב את הטומאה כנמצאת בתוך הבית (רא"ש)), ורַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מְטַהֵר, כיון שאין הטומאה נמצאת תחת תקרת הבית, ומטמאת רק את מה שנמצא כנגדה ממש. הָיָה אותו כזית מבשר המת נָתוּן תַּחַת הָאַסְקֻפָּה, כיון שהטומאה טמונה בתוך רצפת האסקופה הרי זה דומה לאופן שהטומאה טמונה בתוך כותל הבית (כפי שהתבאר לעיל (פ"ו מ"ג)), ולכן יִדּוֹן מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, כלומר, אם נמצאת הטומאה בחצי האסקופה הסמוך לבית, דינה כנמצאת בתוך הבית ונעשה כאולו כאהל המת. אך אם נמצאת הטומאה בחציה החיצוני של האסקופה, הרי היא כנמצאת מחוץ לבית, ואין הבית נטמא. היה אותו כזית מבשר המת מֻדְבָּק לַמַּשְׁקוֹף בחלקו החיצוני, הַבַּיִת טָמֵא, כיון שהמשקוף עצמו הוא חלק מהבית, וגזרו חכמים טומאה על הבית גם באופן שהטומאה דבוקה בחציו החיצוני של המשקוף, ורַבִּי יוֹסֵי מְטַהֵר, כיון שאין הטומאה תחת תקרת הבית, אלא מבחוץ.

הָיָה אותו כזית מבשר המת נָתוּן בְּתוֹךְ הַבַּיִת, ונמצא שכל הבית הוא אהל המת ומטמא, אדם הַנּוֹגֵעַ בַּמַּשְׁקוֹף של הבית, אפילו בחלקו החיצוני, טָמֵא, כיון שסוף הטומאה לצאת דרך הפתח, וגזרו טומאה אפילו על צידו החיצוני של המשקוף. ואדם הַנּוֹגֵעַ בָּאַסְקֻפָּה – במפתן הבית, בחלק החיצוני שאינו תחת תקרת הבית, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַמֵּא, וכשיטתו בתחילת המשנה שכל האסקופה נחשבת כחלק מהבית, ואילו רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, אם נגע האדם מִטֶּפַח וּלְמַטָּן – ממרחק של טפח מהחלק העליון של האסקופה ומטה, לצד הקרקע, הרי הוא טָהוֹר. אך אם נגע מִטֶּפַח וּלְמַעְלָן – ממרחק של טפח מהחלק העליון של האסקופה ומעלה, לצד האסקופה, כלומר שנגע בטפח העליון של האסקופה, הרי הוא טָמֵא (ואף שברישא סובר רבי יהושע שאם היתה טומאה דבוקה על האסקופה, אפילו בחלקה העליון, אין הבית נטמא, היינו כיון שאין דרך טומאה להכנס לתוך הבית, ואילו כאן הוא מטמא, כיון שדרך הטומאה לצאת מהבית).