מסכת בבא קמא, פרק ג, משנה א

משנה א: הַמַּנִּיחַ אֶת הַכַּד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּבָא אַחֵר וְנִתְקַל בָּהּ וּשְׁבָרָהּ, פָּטוּר. וְאִם הֻזַּק בָּהּ, בַּעַל הֶחָבִית חַיָּב בְּנִזְקוֹ. נִשְׁבְּרָה כַדּוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְהֻחְלַק אֶחָד בַּמַּיִם, אוֹ שֶׁלָּקָה בַחֲרָסֶיהָ, חַיָּב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בְּמִתְכַּוֵּן, חַיָּב. בְּאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן, פָּטוּר:

המשניות הבאות עוסקות באופנים שונים של נזקי בור שהונח ברשות הרבים:

אדם הַמַּנִּיחַ אֶת הַכַּד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וּבָא אדם אַחֵר וְנִתְקַל בָּהּ, וּשְׁבָרָהּ, פָּטוּר הנתקל מלשלם על הכד השבור, כיון שאין דרך בני אדם להתבונן בקרקע שהם מהלכים עליה, ולא היה לו להבחין בכד המונח בדרכו. וְאִם הֻזַּק בָּהּ הנתקל, בַּעַל הֶחָבִית (-הכד) חַיָּב בְּנִזְקוֹ, כדין בור המונח ברשות הרבים, שחייב בעל הבור על הנזקים שאירעו מחמת בורו.

נִשְׁבְּרָה כַדּוֹ של האדם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, אפילו אם לא שברה בכוונה אלא נתקל ונפל הכד ונשבר, וְהֻחְלַק אֶחָד בַּמַּיִם שנשפכו מהכד, אוֹ שֶׁלָּקָה בַחֲרָסֶיהָ – בשברי החרס של הכד, חַיָּב בעל הכד, כיון שאף הנתקל ונופל נחשב כ'פושע', והרי הוא ככורה בור ברשות הרבים, וחייב על נזקיו. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אמנם אם התכוון לשבור את הכד, חייב. אך אם נתקל ונפל, אין הנתקל ונופל נחשב פושע, והרי הוא ככורה בור באונס, שאין לחייבו על עצם הכריה, אך בְּמִתְכַּוֵּן – אם התכוון לזכות בשברי הכד ובמים לאחר שנשבר הכד, הרי זה ממונו המזיק, ועליו לפנותו משם, ואם לא עשה כן, חַיָּב על נזקיו. אך בְּאופן שאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לזכות בחרסים ובמים, פָּטוּר, כיון שהנפילה עצמה היתה באונס, ואף עתה אין כוונתו לזכות בהם, ואין זה ממונו.