מסכת ביצה, פסקי הלכות, פרק ד (ג) ופרק ה (א)

(פסקי ההלכות הם על פי ההלכות שנלמדו ברי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ואין לסמוך על הדברים למעשה)

לא. הבא להסיק עצים ביום טוב, אינו רשאי לאסוף קנים וקיסמים המפוזרים בחצר, אלא רק ממה שיש לפניו (כלומר סמוך לתנור. (משנ"ב)).

גם עצים המוכנים להסקה, אסור להשתמש בהם לדבר אחר, כגון ליטול מהם קיסם לחציצת שיניו. וכל שכן שאסור לחותכו ולתקנו, שזו עשיית כלי, ויש בכך איסור דרבנן.

לב. אבל תבן או עלי גפנים העומדים למאכל בהמה, אינו מוקצה כלל, ומותר ליטול מהם קיסם לחציצת שיניו. וכיון שהם רכים, מותר גם לחותכם ולתקנם, שאין זה נחשב תיקון כלי.

לג. עצי בשמים (שאינם מחוברים לקרקע) מותר לטלטלם כדי להריח בהם, או להשיב בהם רוח על חולה, ומותר למוללם ביד כדי להריחם, וכן מותר לחותכם כדי להשתמש בהם לריח, בין בקשים ובין ברכים (ואף ששבירה זו עושה אותם כראויים לשמש ככלי, כיון שאין זו כוונתו, מותר).

לד. אסור להוציא אש ביום טוב, בין מהעצים, בין מהאבנים, מהאדמה או מהמים, וכל כיוצא בזה.

לה. רעפים חדשים העומדים לשמש לצלייה, אסור להשתמש בהם ביום טוב בפעם הראשונה, כיון שהיסק זה מחזק ומחשל אותם, והרי זו עשיית כלי.

לו. מקום שיש בו פירות המותרים באכילה אך אינם עומדים לאכילה, ורוצה האדם לאכול מהם ביום טוב, צריך לעמוד בערב יום טוב ולעשות סימן מהיכן רוצה לאכול, ויאמר שממקום זה יאכל ביום טוב.

לז. תנור וכיריים, בין חדשים ובין ישנים, מותרים בטלטול בשבת וביום טוב, כיון שראויים הם לישיבה.

לח. גם ביום טוב, שמותר לבשל ולאפות בתנור וכיריים, אסור לסוכם בשמן כדי להחליקם, ולא לשפשפם במטלית, ולא להטילם למים קרים לאחר שהוסקו, כיון שהדבר מחזק את גוף התנור. ואם מקררם במים קרים כדי שלא תישרף הפת בתנור, אף שהדבר מחזק את התנור, מותר.

לט. הבא להסיר מהראש או מרגלי הבהמה את השיער כדי להכשירם לאכילה, רשאי לשרותם במים חמים ולחורכם באש, אך לא ישתמש לצורך כך בסיד, חרסית או אדמה, שזו דרך מעבדי עורות. וכן לא יגזוז את השיער במספריים, שנראה שהוא צריך את השיער עצמו.

מ. ירקות שנקטפו מערב יום טוב, אין חותכים את עליהם הכמושים במספריים המיוחדים לתולשם מהקרקע, שהרואה יחשוב שקטפם ביום טוב.

מא. גם ירקות שיש טורח גדול בתיקונם, מותר לטרוח ביום טוב ולתקנם לאכילה.

מב. מי שיש לו אורחים רבים, ואינו יכול לאפות לצורכם בתנור קטן, רשאי להשתמש בתנור גדול.

מג. מותר לחמם מים ביום טוב בכלי השומר את חום המים זמן רב, אף לאחר יום טוב, ואין חוששים שייראה כעושה כן לצורך ימות החול.

מד. תנור גדול שעדיין לא השתמשו בו מעולם, אין אופים בו ביום טוב, מחשש שיפול הטיט של תקרתו הפנימית, ונמצא שטרח שלא לצורך.

מה. הבא להעלות אש ביום טוב, לא ישתמש במפוח, כדרך האומנים, אלא בקנה דק, שאין זו דרך אומנים.

מו. אסור לתקן או לחדד את השפוד ביום טוב, כיון שיש בכך משום עשיית כלי.

מז. מותר לעטוף אגוזים בבגד ולשוברם כך, ואין חוששים שמא יקרע הבגד, כיון שאף אם יקרע אין בכך איסור תורה.

פסקי הלכות על פי הרי"ף – ביצה, פרק ה (א)

א. פירות הנמצאים על הגג, ורואה האדם שעומד לרדת גשם, ביום טוב מותר להשליכם דרך הארובה לתוך הבית, אך אסור להעבירם לגג אחר שיש בו ארובה, וכן אסור להעבירם דרך חלון שבכותל הגג ולשלשלם לתוך הבית, ואף לא להורידם בסולם או במדרגות. ובשבת אסור אפילו להשליכם דרך ארובה.

ב. פירות או כדי יין ושמן שבתוך הבית, ויורד עליהם דלף של מי גשמים, מותר לכסותם בכלים כדי להגן עליהם.

ג. אפילו לבינים הסדורות לבנין, שהם מוקצה, ואינו רוצה שירד עליהם דלף, מותר ליטול לצורך כך כלים שאינם מוקצה ולכסותם בהם.

ד. מותר להניח כלי ריק תחת מקום טפטוף הדלף, כדי שלא יתלכלך הבית. ואם התמלא הכלי רשאי לרוקנו ולחזור ולהניחו אפילו כמה פעמים.

ה. מי שיש לו דלף בבית שמונחות בו ריחיים, שהם מוקצה, רשאי להכניס לשם את מיטתו, ואז יהיו הריחיים המונחות שם מאוסות בפניו, כגרף של רעי, ויהא רשאי להוציאם למקום שאין בו דלף.

ו. גרף של רעי או עביט של מי רגלים, הגם שהם מוקצים מחמת מיאוס, מותר להוציאם ולרוקנם באשפה. אבל אסור להחזירם לבית אלא אם כן ימלא אותם במים, ויטלטלם אגב המים.

ז. דבר מאוס, כגון עכבר מת, מותר להוציאו מהבית אפילו בפני עצמו, גם ללא כלי, ואפילו בשבת.

ח. דברים שאסרו חכמים משום שבות, כגון שאין לעלות על אילן, ולא לרכב על בהמה, לא לשוט על פני המים, לא למחוא כפיים (בין מתוך שמחה ובין מתוך כעס), לא לטפוח כף על ירך, ולא לרקד, אסורים בין בשבת ובין ביום טוב.

ט. טעם האיסור בעליה לאילן, שמא יתלוש ענף. וברכיבה על גבי בהמה, שמא יתלוש ענף כדי להנהיגה. שלא לשוט על פני המים, שמא יבנה סירה. ושלא למחוא כפיים, לטפוח כף על ירך ולרקד, שמא יתקן כלי שיר.

י. מותר למחוא כפיים באחורי הידים, דרך שינוי.