מסכת ברכות, פרק ט, שיעור 130

תָּנוּ רַבָּנָן – שנו חכמים בברייתא, אדם הרואה את אחד מצבא השמים במקום המדויק שבו היה בעת בריאת העולם, צריך לברך, ולכן, הָרוֹאֶה חַמָּה בִּתְקוּפָתָהּ – הרואה את השמש במקום שבו נתלתה, ביום הרביעי לבריאת העולם, ודבר זה קורה אחת לעשרים ושמונה שנה, ביום רביעי בבוקר, או שרואה לְבָנָה בְּטַהֲרָתָהּ – בתחילת מזל טלה, בתחילת כל חודש, ואינה נוטה לצפון או לדרום (רמב"ם), או שרואה כּוֹכָבִים בְּמִשְׁמְרוֹתֵיהֶן – אחד מחמשת כוכבי הלכת הנותרים [מלבד השמש והירח] בתחילת מזל טלה, ששם נבראו, ואין הכוכב נוטה לצפון או לדרום, או שרואה מַזָּלוֹת בְּעִתָּם – שרואה את הכוכבים של מזל טלה עולים מקצה המזרח (רמב"ם) אוֹמֵר 'בָּרוּךְ עוֹשֶׂה בְּרֵאשִׁית'.

אגב הדינים האחרים, מזכיר כאן הרי"ף את דין הגמרא בסנהדרין (מב.) לגבי ברכת הלבנה: אָמַר רַב יְהוּדָה, הָרוֹאֶה לְבָנָה בְּחִדּוּשָׁהּ – בתחילת בחודש, כשהיא נראית מחדש, אוֹמֵר 'בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר בְּמַאֲמָרוֹ בָּרָא שְׁחָקִים' וכו', כְּדִכְתַבְנוּהָ – כפי שכתבנו את נוסח הברכה לְעֵיל, בְּפֶרֶק תְּפִלַּת הַשַּׁחַר.

שנינו במשנה, 'רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הָרוֹאֶה אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל, אוֹמֵר 'בָּרוּךְ שֶׁעָשָׂה אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל', אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁרוֹאֵהוּ לִפְרָקִים'. מבררת הגמרא, וּ'פְרָקִים' האמורים כאן, עַד כַּמָּה – כמה זמן הוא, שאם לא ראהו פרק זמן כזה, וחוזר ורואהו, עליו לברך שוב. אָמַר רַבִּי אָמִי בַּר אַבָּא, אָמַר רַב יִצְחָק, עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם.

שנינו במשנה, עַל הַגְּשָׁמִים וְעַל בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת, אוֹמְרִים בָּרוּךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב. מבארת הגמרא באיזה אופן נאמר דין זה, וְהַנֵּי מִילֵּי – וברכה זו מברך האדם רק הֵיכָא דְּאִית לֵיהּ אַרְעָא לְדִידֵיהּ – שיש לו קרקע של עצמו, וְאִיכָּא שֻׁתָּפוּת בַּהֲדֵיהּ – ויש לו שותפות עם ישראל אחר באותה קרקע, שאז מברך 'הטוב' לעצמו, 'והמטיב' לאחרים. אֲבָל לֵיכָּא שֻׁתָּפוּת בַּהֲדֵיהּ – אך אם אין לו שותף באותה קרקע, מְבָרֵךְ 'שֶׁהֶחֱיָינוּ' על ירידת הגשמים, כִּדְתַנְיָא – וכמו ששנינו בברייתא, קִצְבּוֹ שֶׁל דָּבָר – הכלל בברכה זו, עַל טובה שֶׁלּוֹ, מְבָרֵךְ 'שֶׁהֶחֱיָינוּ', עַל שֶׁלּוֹ וְעַל שֶׁל חֲבֵרוֹ, מְבָרֵךְ 'הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב'. וְאִי לֵית לֵיהּ אַרְעָא – ואם אין לו כלל קרקע, מְבָרֵךְ ואומר 'מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ ה' אֱלֹהֵינוּ עַל כָּל טִפָּה וְטִפָּה שֶׁהוֹרַדְתָּ לָנוּ, וְאִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַּיָּם כו' עד 'הן הם יודו ויברכו את שמך מלכנו' וכו', כְּדִכְתַבְנוּהָ – כפי שכתבנו נוסח ברכה זו בְּמַסֶּכֶת תַּעֲנִית, וְחוֹתֵם בלשון כפולה, 'בָּרוּךְ רֹב הַהוֹדָאוֹת וְאֵל הַהוֹדָאוֹת'.

דין נוסף בענין ברכת הטוב והמטיב: אָמְרוּ לֵיהּ – אמרו לו לאדם שמֵת אָבִיו, וְהוּא יוֹרְשׁוֹ, אִי אִיכָּא אַחֵי דְּקָא יָרְתֵי בַּהֲדֵיהּ – אם יש לו אחים היורשים עמו, בַּתְּחִלָּה מְבָרֵךְ 'ברוך דַּיָּן הָאֱמֶת' על מיתת אביו, וּלְבַסּוֹף – ואחר כך מְבָרֵךְ 'הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב', על ירושת עצמו וירושת אחיו. וְאִי לֵיכָּא אַחֵי דְּקָא יָרְתֵי בַּהֲדֵיהּ – ואם אין לו אחים היורשים עמו, בַּתְּחִלָּה מְבָרֵךְ 'דַּיָּן הָאֱמֶת', וּלְבַסּוֹף – ואחר כך מברך שֶׁהֶחֱיָינוּ על הירושה [ואף שיותר היה רוצה שלא ימות אביו ולא יירשנו, מכל מקום יברך שהחיינו, כי אין ברכה זו תלויה בשמחה, אלא בדבר שמגיע לו תועלת ממנו, אף שמעורב בו צער ואנחה (משנה ברורה)].