מסכת ברכות, פרק ט, שיעור 134

עתה מביאה הגמרא את נוסח שאר ברכות השחר: כִּי שָׁמַע קָל תַּרְנְגוֹלָא – כאשר שומע האדם את קול התרנגול הקורא בבוקר, לֵימָא – יאמר נוסח זה, בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן לַשֶּׁכְוִי בִינָה לְהַבְחִין בֵּין יוֹם וּבֵין לַיְלָה, ו'שכוי' הוא שמו של התרנגול במקומות מסוימים [ואף הלב מכונה 'שכוי' בלשון התורה, שנאמר (איוב לח לו) 'מִי נָתַן לַשֶּׂכְוִי בִינָה', והבינה תלויה בלב, ועל ידה מבחין האדם בין יום לבין לילה, וכיון שאף התרנגול מבחין בכך, ומכונה 'שכוי' בלשונות מסוימים, תקנו ברכה זו בשמיעת קול התרנגול, אך יש לברכה אף אם אינו שומע קול תרנגול (רבינו יונה)].

כִּי לָבִישׁ – כאשר מתלבש האדם בבוקר, אוֹמֵר 'בָּרוּךְ מַלְבִּישׁ עֲרֻמִּים'.

כִּי מִיכַּסֵּי סְדִינָא – כאשר הוא מתעטף בבגד שיש בו ציצית, אוֹמֵר 'בָּרוּךְ אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהִתְעַטֵּף בְּצִיצִית'.

כִּי מַנַּח יְדֵיהּ עַל עֵינֵיהּ – כאשר מניח ידיו על עיניו [על ידי בגד, שהרי לא נטל ידיו ואסור ליגע בעיניו (מגן אברהם)], אוֹמֵר 'בָּרוּךְ פּוֹקֵחַ עִוְּרִים'. וְכִי תָּרִיץ וְיָתֵיב – כאשר הוא מתיישב במיטתו, אוֹמֵר 'בָּרוּךְ מַתִּיר אֲסוּרִים'. כִּי נָחִית לְאַרְעָא – כאשר הוא יורד ממיטתו לארץ, אוֹמֵר 'בָּרוּךְ רוֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמַּיִם'. כִּי קָאֵים – כאשר הוא נעמד על רגליו, אוֹמֵר 'בָּרוּךְ זוֹקֵף כְּפוּפִים'. וְכִי מָשֵׁי יָדֵיהּ – כאשר רוחץ הוא את ידיו, אוֹמֵר 'בָּרוּךְ אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת יָדַיִם'. וְכִי מָשֵׁי אַפֵּיהּ – וכאשר רוחץ הוא את פניו אוֹמֵר 'בָּרוּךְ הַמַּעֲבִיר שֵׁנָה מֵעֵינַי וּתְנוּמָה מֵעַפְעַפָּי, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי שֶׁתִּתֵּן חֶלְקִי בְתוֹרָתֶךָ, וְכוֹף אֶת יִצְרִי לְהִשְׁתַּעְבֵּד לָךְ, וּתְנֵנִי לְחֵן לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים בְּעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵי כָל רוֹאָי, בָּרוּךְ אַתָּה ה' גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים'.

כִּי אָסַר הֶמְיָינֵיהּ – כאשר קושר האדם את חגורתו על בגדיו, אוֹמֵר 'בָּרוּךְ אוֹזֵר יִשְׂרָאֵל בִּגְבוּרָה'. כִּי סָאִים מְסָאנֵיהּ – כאשר הוא קושר את מנעליו, אוֹמֵר 'בָּרוּךְ שֶּׁעָשָׂה לִי כָּל צָרְכִּי'. כִּי מְהַלֵּךְ – כאשר הוא מתחיל ללכת ממקומו, אוֹמֵר 'בָּרוּךְ הַמֵּכִין מִצְעֲדֵי גָּבֶר'.

הרי"ף מביא עתה את הגמרא במסכת מנחות (מג:) לגבי מנין הברכות שחייב אדם לברך בכל יום: גָּרְסִינָן – למדנו בְּפֶרֶק הַתְּכֵלֶת, תַּנְיָא – שנינו בברייתא, הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ מֵאָה בְּרָכוֹת בְּכָל יוֹם, ודרש כן בדרך רמז ממה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י, יב) 'וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שׁוֹאֵל מֵעִמָּךְ', אַל תִּיקְרֵי – ויש לדרוש את הפסוק כאילו לא נאמר 'מָה', אֶלָּא 'מֵאָה', והיינו מאה ברכות.

אָמַר רַב חִיָּיא בַּר אַוְיָא, בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים, דְּלָא נְפִישֵׁי בְּרָכוֹת – שאין הרבה ברכות, שהרי אין אומרים בתפילות העמידה אלא שבע ברכות, מְמַלֵּי לְהוֹ – משלים את אותם מאה ברכות בְּאִסְפַּרְמָקֵי – במיני בשמים, וּמַגְדֵי – ובמיני מגדנות.

מביא הרי"ף את המשך דברי הגמרא שם, לגבי ברכות נוספות שחייב האדם לברך בכל יום: תַּנְיָא – שנינו בברייתא, הָיָה רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ שָׁלשׁ בְּרָכוֹת בְּכָל יוֹם, 'שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי', וְ'שלא עשני בּוּר' – עם הארץ, וְ'שלא עשני אִשָּׁה', הפטורה ממצוות עשה התלויות בזמן.

רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב שַׁמְעֵיהּ לִבְרֵיהּ דְּקָא בָּרֵיךְ – שמע את בנו כשהוא מברך 'שֶׁלֹּא עָשַׂנִי בּוּר', אָמַר לֵיהּ, כֻּלֵּי הַאי נָמֵי – כל כך משתבח אתה בעצמך, שאינך עם הארץ [כך פירש רש"י. וכתב פירוש נוסף, שעל גוי ואשה ניתן לברך, כיון שאינם מצווים בכל המצוות, אבל 'שלא עשני בור' אין לברך, שהרי חייב הוא בכל המצוות]. שאלו בנו, אֶלָּא הֵיכִי אֱבָרֵיךְ – מה עלי לברך. אמר לו, 'שֶׁלֹּא עָשַׂנִי עֶבֶד'. שאלו בנו, והרי הַיְנוּ אִשָּׁה הַיְנוּ עֶבֶד – ברכת שלא עשני עבד וברכת שלא עשני אשה שוות הן, שהרי גם עבד וגם אשה פטורים ממצוות עשה התלויות בזמן. השיב לו רב אחא בר יעקב, עֶבֶד זִיל טְפֵי – לעבד יש חסרון נוסף, שהוא אדם מזולזל, ולכן יש לברך על כך ברכה בפני עצמה.