מסכת ברכות, פרק ט, שיעור 137

כפי שהתבאר לעיל, אסור להתפנות בין מזרח למערב. מביאה הגמרא מעשה בענין זה: רַבָּה, שהיה בבבל, הֲווֹ רָמְיָין לֵיהּ הַנְהוּ לִיבְנֵי – היו מונחות לו אבנים מסוימות, ומסודרות בצדדי מִזְרָח וּמַעֲרָב, כִּי הֵיכֵי דְּלִיפְנֵי צָפוֹן וְדָרוֹם – כדי שיוכל  להתפנות בין צפון לדרום. עַל אַבַּיֵּי אָפְכִינְהוּ – בא אביי תלמידו, והפך את סדר האבנים לצפון ודרום, כדי לראות האם בדווקא סידר רבה את האבנים במזרח ובמערב, או לא. אֲתָא רַבָּה וְתָרְצִינְהוּ – בא רבה, וסידרם בחזרה בסדר שהיו מונחות תחילה, אָמַר, מָאן הַאי דְּקָא מְצַעֵר לִי – מי הוא שמצער אותי ומזיז את האבנים, סובר אני דהִלְכְתָא כְּרַבִּי עֲקִיבָא, שגם בחוץ לארץ אסור להיפנות בין מזרח למערב, אלא בין צפון לדרום.

ברייתא נוספת בענין זה: תַּנְיָא – שנינו בברייתא, אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, פַּעַם אַחַת נִכְנַסְתִּי אַחַר רַבִּי יְהוֹשֻׁע לְבֵית הַכִּסֵּא, כדי ללמוד מהנהגותיו, וְלָמַדְתִּי מִמֶּנוּ שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים, א. לָמַדְתִּי שֶׁלֹּא יִפְרַע אָדָם – לא יגלה את עצמו עַד שֶׁיֵּשֵׁב, משום צניעות. ב. וְלָמַדְתִּי שֶׁלֹּא יִפָנֶה האדם כשהוא יושב בין מִזְרָח וּמַעֲרָב, אֶלָּא בין צָפוֹן וְדָרוֹם. ג. וְלָמַדְתִּי שֶׁאֵין מְקַנְּחִין בְּיָמִין, אֶלָּא בְּיד שְׂמֹאל [ונאמרו בגמרא כמה טעמים לכך: א. כיון שהתורה ניתנה בימין, שנאמר 'מימינו אש דת למו'. ב. כיון שרגילות להושיטה לפה, ויש בכך מיאוס, או מפני שאוכל בה. ג. כיון שקושר בה תפילין. ד. כיון שמראה בה טעמי תורה. ה. מפני שכותב בה דברי תורה]. אָמַר לֵיהּ בֶּן עַזַּאי לרבי עקיבא, עַד כָּאן [-עד כדי כך] הֵעַזְתָּ פָּנֶיךָ בְּרַבְּךָ. אָמַר לוֹ רבי עקיבא לבן עזאי, תּוֹרָה הִיא, וְלִלְמֹד אֲנִי צָרִיךְ.

הגמרא מביאה מימרות נוספות בענין הנהגת האדם בבית הכסא: אֵיזֶהוּ – מי הוא הראוי לכנותו 'צָנוּעַ', זֶה הַנִּפְנֶה בַּלַּיְלָה בצניעות, אף שאין רואים אותו, כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּפְנֶה בַּיּוֹם.

דין נוסף: אָמַר עוּלָא, אדם הנפנה לנקביו אֲחוֹרֵי גָּדֵר, שאין רואים אותו, אינו צריך להתרחק הרבה, אלא נִפְנֶה מִיָּד, וּבַבִּקְעָה – אבל הנפנה במקום פתוח, צריך להתרחק יותר, כָּל זְמַן שֶׁמִּתְעַטֵּשׁ מלמטה וְאֵין קוֹלוֹ נִשְׁמָע לבני אדם. רַב אַשִּׁי אָמַר, כָּל זְמַן שֶׁאֵין חֲבֵרוֹ רוֹאֶה אֶת פֵּרוּעוֹ.

תַּנְיָא – שנינו בברייתא, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, עַמּוּד הַחוֹזֵר – אדם שהתחיל להתפנות, וכשהתחיל לצאת הרעי מגופו נטרד והחזירו לגופו, מֵבִיא אֶת הָאָדָם לִידֵי הִדְרוֹקָן – חולי ניפוח הבטן. סִילוֹן הַחוֹזֵר – אדם המתחיל להטיל מי רגלים, ופוסק ומחזירם לגופו, מֵבִיא אֶת הָאָדָם לִידֵי יֵרָקוֹן – מין חולי שפניו מוריקות.