מסכת יבמות, פרק י, משנה ב

משנה ב: נִסֵּת עַל פִּי בֵית דִּין, תֵּצֵא, וּפְטוּרָה מִן הַקָּרְבָּן. לֹא נִסֵּת עַל פִּי בֵית דִּין, תֵּצֵא, וְחַיֶּבֶתּ בַּקָּרְבָּן. יָפֶה כֹּחַ בֵּית דִּין, שֶׁפּוֹטְרָהּ מִן הַקָּרְבָּן. הוֹרוּהָ בֵית דִּין לִנָּשֵׂא, וְהָלְכָה וְקִלְקְלָה חַיֶּבֶת בַּקָּרְבָּן, שֶׁלֹא הִתִּירוּהָ אֶלָּא לִנָּשֵׂא:

משנה ב: משנתנו מבארת את ההבדלים בין אשה הנישאת על פי שני עדים שמת בעלה הראשון, לבין אשה הנישאת על פי עדות עד אחד: נִסֵּת עַל פִּי בֵּית דִּין, והיינו שהיה רק עד אחד המעיד שמת בעלה, ובאופן זה בית דין מתירים אותה להנשא כיון שסומכים על כך שהיא עצמה תבדוק ותברר היטב שאכן מת בעלה, ונישאה לאחר, והתברר שבעלה הראשון חי, תֵּצֵא משניהם, וּפְטוּרָה מִן הַקָּרְבָּן, כיון שנהגה על פי הוראות בית דין, ויחיד שעשה על פי הוראת בית דין פטור מקרבן [אמנם ההלכה אינה כן, אלא אף היא חייבת בקרבן]. וְאם נישאת שֶׁלֹּא עַל פִּי בֵּית דִּין, אלא שהעידו שני עדים על מיתת בעלה, תֵּצֵא מהשני, וְחַיֶּבֶת בְּקָרְבַּן, כיון שדינה כשוגגת. יָפֶה כֹּחַ בֵּית דִּין, כיון שֶׁעשתה על פי הוראתם פְּטָרוּהָ מִן הַקָּרְבָּן, וכפי שהתבאר.

הִתִּירוּהָ בֵּית דִּין לְהִנָּשֵׂא על פי עדות של עד אחד, וְהָלְכָה וְקִלְקְלָה – זינתה, חַיֶּבֶת בְּקָרְבַּן, כיון שֶׁלֹּא הִתִּירוּהָ אֶלָּא לְהִנָּשֵׂא.