מסכת כלים, פרק ט, משנה ד

משנה ד: סְפוֹג שֶׁבָּלַע מַשְׁקִין טְמֵאִין וְנָגוּב מִבַּחוּץ וְנָפַל לַאֲוִיר הַתַּנּוּר, טָמֵא, שֶׁסּוֹף מַשְׁקֶה לָצֵאת. וְכֵן חֲתִיכָה שֶׁל לֶפֶת וְשֶׁל גֶּמִי. רַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר בִּשְׁנֵי אֵלּוּ:

משנה ד: סְפוֹג שֶׁבָּלַע (-שספג לתוכו) מַשְׁקִין טְמֵאִין, וְנָגוּב (-והוא יבש) מִבַּחוּץ, וְנָפַל לַאֲוִיר הַתַּנּוּר, אף שאין המשקים הספוגים בו נוגעים באויר התנור, ומשקה הבלוע בכלי אינו מטמא, מכל מקום התנור טָמֵא, כיון שֶׁסּוֹף מַשְׁקֶה לָצֵאת משם, שהרי הספוג עשוי להכניס ולהוציא משקים. וְכֵן הדין בחֲתִיכָה שֶׁל לֶפֶת וְשֶׁל גֶּמִי, העשויים גם הם לספוג ולהוציא משקים. רַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר בִּשְׁנֵי אֵלּוּ – בלפת ובגמי.