מסכת כלים, פרק טו, משנה ג

משנה ג: יַם נָפָה שֶׁל סִלָּתִין, טָמֵא. וְשֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים, טָהוֹר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף שֶׁל גּוֹדֶלֶת טָמֵא מוֹשָׁב, מִפְּנֵי שֶׁהַבָּנוֹת יוֹשְׁבוֹת בְּתוֹכוֹ וְגוֹדְלוֹת:

משנה ג: יַם נָפָה – יריעה ארוגה משיער שיש סביבה מסגרת של לוח עץ (ובכך היא דומה לים, המוקף יבשה) ומנפים בה את הסולת מהסובין המעורבים בו, אם הוא שֶׁל סַלָּתִין – של בני אדם שמלאכתם היא בברירת סולת, טָמֵא, כיון שכאשר יש סולת המתפזרת על מסגרת העץ של הנפה הם מלקטים אותה משם לתוך הנפה, ונמצא שזהו כלי עץ העשוי לקבל, וְים נפה שֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים, שאינם מלקטים את הסולת ממסגרת העץ, טָהוֹר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף 'ים נפה' שֶׁל גּוֹדֶלֶת – אשה הקושרת וקולעת את שער הנשים, טָמֵא טומאת מוֹשָׁב, מִפְּנֵי שֶׁהַבָּנוֹת יוֹשְׁבוֹת בְּתוֹכוֹ וְגוֹדְלוֹת, כיון שבעת הסירוק והקליעה נושרות מראשה שערות ועפרורית המעורבת בהן וכן תמרוקים שהן משתמשות בהן, וכדי שלא יתפזרו מושיבים אותן בתוך 'ים נפה' שיש בו מקום המיועד לישיבה, וכיון ש'ים נפה' זה מיוחד לישיבה, אם ישב עליו זב הרי הוא טמא טומאת מושב.