מסכת כלים, פרק יב, משנה ב 2

המשך משנה ב: אֻנְקְלִי דַרְגָּשׁ, טְמֵאָה. וְשֶׁל נַקְלִיטִין, טְהוֹרָה. שֶׁל שִׁדָּה, טְמֵאָה. וְשֶׁל אָקוֹן, טְהוֹרָה. שֶׁל שֻׁלְחָן, טָמֵא. שֶׁל מְנוֹרַת הָעֵץ, טָהוֹר. זֶה הַכְּלָל, כָּל הַמְחֻבָּר לַטָּמֵא, טָמֵא. וְהַמְחֻבָּר לַטָּהוֹר, טָהוֹר. וְכֻלָּן, אַחַת אַחַת בִּפְנֵי עַצְמָן, טְהוֹרוֹת:

המשך משנה ב: אֻנְקְלִי דַרְגָּשׁ – ווי מתכת הקבועים במסגרת של המטה, ומחברים למטה באמצעות הווים מצע של עור מתוח, שישנים עליו, טְמֵאָה – מקבלת טומאה, שכיון שהמטה עצמה מקבלת טומאה אף הווים המחוברים אליה מקבלים טומאה, אף שאין להם בית קיבול ואין להם שם בפני עצמם. וְשֶׁל נַקְלִיטִין, והם שני עמודי עץ הבולטים ממסגרת המטה כלפי מעלה, עמוד אחד בראש המטה ועמוד אחד למרגלות המטה, ובראש כל עמוד יש וו של מתכת, ובשני הווים יחד מתפיסים את הכילה הפרושה מעל הישן במטה, כמין אהל, וווים אלו מכונים 'אונקלי', טְהוֹרָה, כיון שאין לאונקלי שם בפני עצמו, וכשהוא מחובר לעמוד של העץ הרי הוא בטל לגביו, ואינו מקבל טומאה, כמותו. אונקלי שֶׁל שִׁדָּה – תיבת עץ קטנה, שמחובר בה וו מתכת, ותולים אותה באמצעותו, טְמֵאָה – אותו וו מקבל טומאה, כיון שהוא מחובר לשידה, שהיא עצמה מקבלת טומאה, כיון שהיא כלי עץ שיש לו בית קיבול. וְאונקלי שֶׁל אָקוֹן, שזהו כלי עץ גדול שמשלשלים אותו לתוך הים לצוד באמצעותו דגים, שלאחר שנכנסו לתוכו אינם יכולים לצאת, כיון שה'אקון' עצמו אינו מקבל טומאה מחמת שהוא גדול מאד, ויש בו יותר מארבעים סאה, אף האונקלי טְהוֹרָה, והיינו ווי הברזל הקבועים בה אינם מקבלים טומאה, כדין מתכת המשמשת את העץ, שאינה מקבלת טומאה. אונקלי שֶׁל שֻׁלְחָן, טָמֵא – מקבל טומאה, כיון שהשלחן עצמו משמש גם את האדם וגם את כליו, וכלי תשמישו של אדם מקבל טומאה, ומחמת כן אף הוו המחובר אליו מקבל טומאה כמותו. אך אונקלי שֶׁל מְנוֹרַת הָעֵץ, טָהוֹר, כיון שהמנורה עצמה אינה מקבלת טומאה, שהרי היא כלי עץ שאין לו בית קיבול (שהרי על גבי מנורת העץ מניחים את הכלי עם השמן והפתילה), ולכן גם הוו המחובר למנורה, אינו מקבל טומאה. זֶה הַכְּלָל, כָּל הַמְחֻבָּר לַטָּמֵא, טָמֵא – המחובר לכלי המקבל טומאה, מקבל טומאה, וְהַמְחֻבָּר לַטָּהוֹר, טָהוֹר – המחובר לכלי שאינו מקבל טומאה, אינו מקבל טומאה. וְכֻלָּן – כל האונקליות שהוזכרו במשנתנו, אף אלו ששנינו שהן מקבלות טומאה, אַחַת אַחַת בִּפְנֵי עַצְמָן – כאשר כל אחת מהן נפרדה ממקום חיבורה שבכלי והרי היא עומדת בפני עצמה, כולן טְהוֹרוֹת, כיון שהם כלי מתכות שאין להם בית קיבול ואין להם שם בפני עצמם.