מסכת כלים, פרק יט, משנה ב

משנה ב: הַחֶבֶל הַיּוֹצֵא מִן הַמִּטָּה, עַד חֲמִשָּׁה טְפָחִים, טָהוֹר. מֵחֲמִשָּׁה וְעַד עֲשָׂרָה, טָמֵא. מֵעֲשָׂרָה וְלַחוּץ, טָהוֹר, שֶׁבּוֹ קוֹשְׁרִין אֶת הַפְּסָחִים, וּמְשַׁלְשְׁלִין אֶת הַמִּטּוֹת:

משנה ב: הַחֶבֶל הַיּוֹצֵא מִן הַמִּטָּה, לאחר שסיימו לסרג בו את המטה עצמה, ונשאר עודף מהחבל המשתלשל מהמטה ואינו צורך המטה, שיעור החבל שעַד חֲמִשָּׁה טְפָחִים מהמטה, טָהוֹר, כיון שאינו ראוי לשום שימוש שהוא צורך המטה, וכיון שאינו נחשב חלק ממנה אינו נטמא עמה. ושיעור החבל שמֵחֲמִשָּׁה טפחים וְעַד עֲשָׂרָה טפחים, טָמֵא, כיון ששיעור זה ראוי לשימוש, וכפי שיבואר להלן. ואם היה החבל ארוך יותר, מֵעֲשָׂרָה טפחים וְלַחוּץ, שאין בו כל צורך למיטה, הרי הוא טָהוֹר, ומבארת המשנה לשם מה היה משמש החבל הקשור למטה, מחמשה טפחים ועד עשרה טפחים, שֶׁבּוֹ קוֹשְׁרִין אֶת הַפְּסָחִים, שהיתה דרכם לקשור בו את קרבן הפסח לפני שחיטתו (והיו עושים כן זכר לפסח מצרים, שבו היתה מצוה לקנותו בי' בניסן ולקושרו לכרעי המטה עד עת שחיטתו), וּמְשַׁלְשְׁלִין אֶת הַמִּטּוֹת מהגג לקרקע, או לתוך המקוה כדי להטבילה.