מסכת כלים, פרק כ, משנה ה

משנה ה: כֹּפֶת שֶׁקְּבָעוֹ בְנִדְבָּךְ, קְבָעוֹ וְלֹא בָנָה עָלָיו, בָּנָה עָלָיו וְלֹא קְבָעוֹ, טָמֵא. קְבָעוֹ וּבָנָה עָלָיו, טָהוֹר. מַפָּץ שֶׁנְּתָנוֹ עַל גַּבֵּי הַקּוֹרוֹת, קְבָעוֹ וְלֹא נָתַן עָלָיו אֶת הַמַּעֲזִיבָה, נָתַן עָלָיו אֶת הַמַּעֲזִיבָה וְלֹא קְבָעוֹ, טָמֵא. קְבָעוֹ וְנָתַן עָלָיו אֶת הַמַּעֲזִיבָה, טָהוֹר. קְעָרָה שֶׁקְּבָעָהּ בְּשִׁדָּה תֵּבָה וּמִגְדָּל, כְּדֶרֶךְ קַבָּלָתָהּ, טְמֵאָה. שֶׁלֹּא כְדֶרֶךְ קַבָּלָתָהּ, טְהוֹרָה:

משנה ה: כֹּפֶת – נסר עבה של עץ, שחקק בו האדם מקום לישיבה, והרי הוא מקבל טומאת מדרס, שֶׁלאחר מכן קְּבָעוֹ בְנִדְבָּךְ – השתמש בו כדי לבנות את המשקוף שמעל הדלת או החלון, שלצורך בניה זו מניחים נסר מעל המקום המיועד לדלת או לחלון, ומניחים על גביו את הַלְּבֵנִים ומדביקים אותם בסיד, ולאחר שהם מתייבשים ומתקשים ניתן להוציא את הנסר ממקומו ונשאר האויר שתחתיו קבוע לדלת או לחלון, בין אם קְבָעוֹ לנסר במסמרים לשאר אבני הבנין וְלֹא בָנָה עָלָיו עדיין את שורת הלבנים, ובין אם בָּנָה עָלָיו כבר את הלבנים וְלֹא קְבָעוֹ במסמרים, לא בטל ממנו שמו הראשון, והוא נחשב עדיין ככלי המיוחד לישיבה, וטָמֵא – מקבל טומאת מדרס, ולכן אם ישב זב על ראש הכותל, נטמא הנסר בטומאת מדרס, כדין מושב הזב. ורק אם קְבָעוֹ במסמרים לאבני הבנין, וְגם בָנָה עָלָיו, בטל ממנו שמו הראשון, והרי הוא כחלק מהכותל הבנוי, וטָהוֹר – אינו מקבל טומאה.

מַפָּץ – מחצלת של קנים או של גמי, שֶׁנְּתָנוֹ עַל גַּבֵּי הַקּוֹרוֹת – קורות העץ של העליה, קְבָעוֹ למפץ במקומו וְלֹא נָתַן עָלָיו אֶת הַמַּעֲזִיבָה – עדיין לא נתן עליו את הטיט המדביק אותו לקורות העץ, או שנָתַן עָלָיו אֶת הַמַּעֲזִיבָה וְלֹא קְבָעוֹ למקומו, טָמֵא – עדיין הוא מקבל טומאת מדרס, כיון שאינו מתבטל למקומו. ורק אם קְבָעוֹ למקומו וְגם נָתַן עָלָיו אֶת הַמַּעֲזִיבָה, הרי הוא בטל לתקרה, וטָהוֹר.

קְעָרָה, שהיא ראויה לקבל טומאה ככל כלי שיש לו בית קיבול, שֶׁקְּבָעָהּ בְּשִׁדָּה תֵּבָה וּמִגְדָּל, שהם מכילים יותר מארבעים סאה ומחמת כן אינם מקבלים טומאה, אם קבע את הקערה כְּדֶרֶךְ קַבָּלָתָהּ, והיינו כשפתחה כלפי מעלה, טְמֵאָה – מקבלת טומאה, כיון שלא ביטלה האדם משימושה הראשון. אך אם קבעה שֶׁלֹּא כְדֶרֶךְ קַבָּלָתָהּ, והיינו כשפתחה כלפי מטה ותחתיתה למעלה, הרי היא נחשבת כחלק מהשידה או התיבה או המגדל שאינם מקבלים טומאה, ואף היא טְהוֹרָה.