מסכת כלים, פרק כז, משנה ו

משנה ו: אֵלּוּ נִמְדָּדִין כְּפוּלִין. אַמְפַּלְיָא, וּפְמוֹלִינְיָא, וּמִכְנָסַיִם, וְכוֹבַע, וְכִיס שֶׁל פֻּנְדִּיָּא. וּמַטְלִית שֶׁטְּלָיָהּ עַל הַשָּׂפָה, אִם פְּשׁוּטָה, נִמְדֶּדֶת פְּשׁוּטָה, וְאִם כְּפוּלָה, נִמְדֶּדֶת כְּפוּלָה:

משנה ו: כפי שהתבאר לעיל, שיעור אריג לקבל טומאת מת הוא שלש אצבעות על שלש אצבעות, ושיעורו לענין טומאת מדרס הוא שלשה טפחים על שלשה טפחים. משנתנו מבארת כיצד מודדים זאת: אֵלּוּ נִמְדָּדִין כְּפוּלִין, כלומר, שי שצורך בשיעור כפול כדי שיהיו ראויים לקבל טומאה, כיון שהם משמשים ללבישה, ויש צורך באורך זה מלפנים ומאחור, אַמְפַּלְיָא – כמין מגפיים גבוהות המגיעות עד הברכיים, של בגד או של עור, וּפְמוֹלִינְיָא – מכנסיים המגיעות ממתנים ועד ירכיים, וּמִכְנָסַיִם, וְכוֹבַע, וְכִיס שֶׁל פֻּנְדִּיָּא – 'פונדיא' הוא בגד שלובש האדם סמוך לגופו, ויש בו כיסים קטנים להניח בהם מעות וחפצים קטנים, וכיון שיש לכיס זה בית קיבול הרי הוא מקבל טומאה, וּמַטְלִית שֶׁטְּלָיָהּ עַל הַשָּׂפָה – פיסת בד המיועדת לתפירה על בית הצואר כדי לחזקו, אִם תופרים אותה כשהיא פְּשׁוּטָה, מצד אחד, נִמְדֶּדֶת פְּשׁוּטָה, ואם יש בה שיעור הראוי לקבל טומאה הרי היא מקבלת טומאה. וְאִם תופרים אותה כשהיא כְּפוּלָה, חציה מלפנים וחציה מאחור, הרי היא נִמְדֶּדֶת כשהיא כְּפוּלָה, ויש צורך בשיעור כפול כדי שתקבל טומאה.