מסכת מדות, פרק ב, משנה ו

משנה ו: וּלְשָׁכוֹת הָיוּ תַּחַת עֶזְרַת יִשְׂרָאֵל, וּפְתוּחוֹת לְעֶזְרַת הַנָּשִׁים, שֶׁשָּׁם הַלְוִיִּם נוֹתְנִים כִּנּוֹרוֹת וּנְבָלִים וּמְצִלְתַּיִם וְכֹל כְּלֵי שִׁיר. עֶזְרַת יִשְׂרָאֵל הָיְתָה אֹרֶךְ מֵאָה אַמָּה וּשְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ עַל רֹחַב אַחַת עֶשְׂרֵה. וְכֵן עֶזְרַת כֹּהֲנִים הָיְתָה אֹרֶךְ מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ עַל רֹחַב אַחַת עֶשְׂרֵה. וְרָאשֵׁי פִסְפְּסִין מַבְדִּילִין בֵּין עֶזְרַת יִשְׂרָאֵל לְעֶזְרַת הַכֹּהֲנִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, מַעֲלָה הָיְתָה שָׁם, וּגְבוֹהָה אַמָּה, וְהַדּוּכָן נָתוּן עָלֶיהָ, וּבָהּ שָׁלֹשׁ מַעֲלוֹת שֶׁל חֲצִי חֲצִי אַמָּה. נִמְצֵאת עֶזְרַת הַכֹּהֲנִים גְּבוֹהָה מֵעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּי אַמּוֹת וּמֶחֱצָה. כָּל הָעֲזָרָה הָיְתָה אֹרֶךְ מֵאָה וּשְׁמוֹנִים וָשֶׁבַע עַל רֹחַב מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ. וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה הִשְׁתַּחֲוָיוֹת הָיוּ שָׁם. אַבָּא יוֹסֵי בֶּן חָנָן אוֹמֵר, כְּנֶגֶד שְׁלֹשָׁה עָשָׂר שְׁעָרִים. שְׁעָרִים דְּרוֹמִיִּים סְמוּכִים לַמַּעֲרָב, שַׁעַר הָעֶלְיוֹן, שַׁעַר הַדֶּלֶק, שַׁעַר הַבְּכוֹרוֹת, שַׁעַר הַמָּיִם. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ שַׁעַר הַמַּיִם, שֶׁבּוֹ מַכְנִיסִין צְלוֹחִית שֶׁל מַיִם שֶׁל נִסּוּךְ בֶּחָג. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, וּבוֹ הַמַּיִם מְפַכִּים, וַעֲתִידִין לִהְיוֹת יוֹצְאִין מִתַּחַת מִפְתַּן הַבָּיִת. וּלְעֻמָּתָן בַּצָּפוֹן סְמוּכִים לַמַּעֲרָב, שַׁעַר יְכָנְיָה, שַׁעַר הַקָּרְבָּן, שַׁעַר הַנָּשִׁים, שַׁעַר הַשִּׁיר. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ שַׁעַר יְכָנְיָה, שֶׁבּוֹ יָצָא יְכָנְיָה בְגָלוּתוֹ. שֶׁבַּמִּזְרָח, שַׁעַר נִיקָנוֹר. וּשְׁנֵי פִשְׁפָּשִׁים הָיוּ לוֹ, אֶחָד מִימִינוֹ וְאֶחָד מִשְּׂמאלוֹ. וּשְׁנַיִם בַּמַעֲרָב, לֹא הָיָה לָהֶם שֵׁם:

משנה ו: (כפי שהתבאר, היה הפרש גובה של שבע אמות ומחצה בין עזרת הנשים לבין עזרת ישראל שהרי היו שם חמשה עשר מדרגות, וכל מדרגה גבוהה חצי אמה), וּלְשָׁכוֹת הָיוּ שם באותו הפרש, שתַּחַת עֶזְרַת יִשְׂרָאֵל הגבוהה יותר, וּפְתוּחוֹת היו לְעֶזְרַת הַנָּשִׁים הנמוכה יותר, שֶׁשָּׁם הַלְוִיִּם נוֹתְנִים כִּנּוֹרוֹת וּנְבָלִים וּמְצִלְתַּיִם, וְכֹל כְּלֵי שִׁיר. עֶזְרַת יִשְׂרָאֵל הָיְתָה אֹרֶךְ מֵאָה אַמָּה וּשְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ, עַל רֹחַב אַחַת עֶשְׂרֵה אמה. וְכֵן עֶזְרַת כֹּהֲנִים, הָיְתָה אֹרֶךְ מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ אמה, עַל רֹחַב אַחַת עֶשְׂרֵה. וְרָאשֵׁי פִסְפְּסִין – קורות עץ קטנות בולטות מהכתלים היו מַבְדִּילִין בֵּין עֶזְרַת יִשְׂרָאֵל לְעֶזְרַת הַכֹּהֲנִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, לא היתה קרקעית עזרת ישראל וקרקעית עזרת הכהנים שוות בגובהן, אלא מַעֲלָה (-מדרגה) הָיְתָה שָׁם, בין עזרת ישראל לבין עזרת הכהנים, וּגְבוֹהָה אַמָּה, לאורך כל העזרה, וְהַדּוּכָן של הכהנים נָתוּן עָלֶיהָ, וגובה הדוכן אמה ומחצה, וּבָהּ – בדוכן שָׁלֹשׁ מַעֲלוֹת שֶׁל חֲצִי חֲצִי אַמָּה, ובמעלות אלו עולים הכהנים לדוכן. נִמְצֵאת עֶזְרַת הַכֹּהֲנִים גְּבוֹהָה מֵעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּי אַמּוֹת וּמֶחֱצָה, אמה אחת של המעלה שלאורך כל העזרה, ואמה וחצי של הדוכן. כָּל הָעֲזָרָה, מהשער המזרחי של עזרת ישראל, ועד החומה המערבית שמאחורי קדש הקדשים, הָיְתָה אֹרֶךְ מֵאָה וּשְׁמוֹנִים וָשֶׁבַע אמה, עַל רֹחַב מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ. וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה הִשְׁתַּחֲוָיוֹת הָיוּ שָׁם, שכל המקיף את כל העזרה היה צריך להשתחוות שלש עשרה פעמים, אַבָּא יוֹסֵי בֶּן חָנָן אוֹמֵר, השתחוויות אלו היו כְּנֶגֶד שְׁלֹשָׁה עָשָׂר שְׁעָרִים, שבכל פעם שעבר האדם מחוץ לעזרה, ליד שער הפתוח לעזרה, היה משתחוה ומודה לה' על נוי הבנין אמנם לעיל (משנה ג) התבאר שההשתחוויות היו כנגד הפרצות שנפרצו בימי מלכי יוון, והיינו כיון שהתנא שם סובר שהיו רק שבעה שערים, ולכן הוצרך לומר טעם אחר למנין שלש עשרה ההשתחוויות, (ואילו אבא יוסי בן חנן סובר שהיו שלש עשרה שערים, וכנגדם היו השתחוויות), ומבאר את מנין השערים, ארבעה שְׁעָרִים דְּרוֹמִיִּים סְמוּכִים לַמַּעֲרָב, שַׁעַר הָעֶלְיוֹן (ולא התפרש למה היה משמש), שַׁעַר הַדֶּלֶק, שבו היו מכניסים את העצים להדלקה על המזבח, שַׁעַר הַבְּכוֹרוֹת, להכנסת קרבנות בכורות, שַׁעַר הַמָּיִם, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ שַׁעַר הַמַּיִם, שֶׁבּוֹ מַכְנִיסִין צְלוֹחִית שֶׁל מַיִם שֶׁל נִסּוּךְ בֶּחָג. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, וּבוֹ הַמַּיִם מְפַכִּים, שהיה נחל קטן עובר בעזרה והיה יוצא משער זה בשיעור פך קטן, וַעֲתִידִין לִהְיוֹת יוֹצְאִין מִתַּחַת מִפְתַּן הַבָּיִת של ההיכל. וּלְעֻמָּתָן ארבעה השערים בַּצָּפוֹן הסְמוּכִים לַמַּעֲרָב, שַׁעַר יְכָנְיָה, שַׁעַר הַקָּרְבָּן, ששם היו מכניסים קדשי קדשים, ששחיטתן בצפון, שַׁעַר הַנָּשִׁים, שבו נכנסות הנשים לסמוך על קרבנן, שַׁעַר הַשִּׁיר, שבו מכניסים את כלי השיר הנמצאים מתחת לעזרת ישראל, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ שַׁעַר יְכָנְיָה, שֶׁבּוֹ יָצָא יְכָנְיָה מלך יהודה בְגָלוּתוֹ, בזמן בית המקדש הראשון, שנכנס תחילה לעזרה, ומשער זה יצא לגלות. ושלשה שערים שֶׁבַּמִּזְרָח, האחד הוא שַׁעַר נִיקָנוֹר, וּשְׁנֵי פִשְׁפָּשִׁים – שערים קטנים הָיוּ לוֹ, אֶחָד מִימִינוֹ וְאֶחָד מִשְּׂמאלוֹ. וּשְׁנַיִם – שני שערים בַּמַעֲרָב, לֹא הָיָה לָהֶם שֵׁם.