מסכת מעשר שני, פרק ג, משנה יב

משנה יב: הַמַּשְׁאִיל קַנְקַנִּין לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, אַף עַל פִּי שֶׁגָּפָן, לֹא קָנָה מַעֲשֵׂר. זָלַף לְתוֹכָן סְתָם, עַד שֶׁלֹּא גָפָן, לֹא קָנָה מַעֲשֵׂר. מִשֶּׁגָּפָן, קָנָה מַעֲשֵׂר.

משנה יב: הַמַּשְׁאִיל קַנְקַנִּין ריקים לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, להכניס בהם יין של מעשר שני, אַף עַל פִּי שֶׁגָּפָן – שסתם את פיהם במגופה לאחר שמילא אותם ביין, לֹא קָנָה מַעֲשֵׂר – לא נתפסו הקנקנים בקדושת מעשר שני.

זָלַף לְתוֹכָן סְתָם – הכניס יין של טבל לקנקנים ריקים, קודם שקרא ליין שם מעשר, אם קרא לו שם מעשר עַד שֶׁלֹּא גָפָן – קודם שסתם את הקנקנים במגופה, לֹא קָנָה מַעֲשֵׂר – לא נתפסו הקנקנים בקדושת מעשר, כיון שלא הקדיש למעשר אלא את היין עצמו, ולא את הקנקנים. ואם קרא להם שם מעשר מִשֶּׁגָּפָן – לאחר שסתמם במגופה, וכבר נספג היין בקנקנים, קָנָה מַעֲשֵׂר – נתפסו הקנקנים בקדושת מעשר שני, ואם בא לחלל את היין על כסף, צריך לחלל גם את הקנקנים.