מסכת מעשר שני, פרק ד, משנה א
פרק ד, משנה א: הַמּוֹלִיךְ פֵּרוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי מִמְּקוֹם הַיֹּקֶר לִמְקוֹם הַזּוֹל, אוֹ מִמְּקוֹם הַזּוֹל לִמְקוֹם הַיֹּקֶר, פּוֹדֵהוּ כְשַׁעַר מְקוֹמוֹ. הַמֵּבִיא פֵרוֹת מִן הַגֹּרֶן לָעִיר, וְכַדֵּי יַיִן מִן הַגַּת לָעִיר, הַשֶּׁבַח לַשֵּׁנִי וִיצִיאוֹת מִבֵּיתוֹ :
פרק ד, משנה א: לכתחילה אסור להוליך פירות של מעשר שני ממקום למקום, אלא מוליכם לירושלים או פודה אותם במקומם, ומכל מקום הַעובר ומּוֹלִיךְ פֵּרוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי מִמְּקוֹם הַיֹּקֶר לִמְקוֹם הַזּוֹל, אוֹ מִמְּקוֹם הַזּוֹל לִמְקוֹם הַיֹּקֶר, פּוֹדֵהוּ כְשַׁעַר מְקוֹמוֹ – לפי המחיר שלהם באותו מקום שהוא פודה, בין להקל (אם זהו מקום זול יותר) ובין להחמיר (אם זהו מקום יקר יותר).
הַמֵּבִיא פֵרוֹת של מעשר שני מִן הַגֹּרֶן לָעִיר, ששם הם שוים יותר, וְכן המביא כַדֵּי יַיִן מִן הַגַּת לָעִיר, ששם הם שוים יותר, הַשֶּׁבַח לַשֵּׁנִי – הרווח למעשר שני, שפודה אותם במחיר יקר יותר, וִיצִיאוֹת מִבֵּיתוֹ – אך את ההוצאות שהוציא על הבאתם לעיר משלם האדם משלו, ואינו מפחיתם מממון מעשר שני.
