מסכת נגעים, פרק ב, משנה ו

פרק ג, משנה א: הַכֹּל מִטַּמְּאִין בַּנְּגָעִים, חוּץ מִן הַנָּכְרִים וְגֵר תּוֹשָׁב. הַכֹּל כְּשֵׁרִים לִרְאוֹת אֶת הַנְּגָעִים, אֶלָּא שֶׁהַטֻּמְאָה וְהַטָּהֳרָה בִידֵי כֹהֵן. אוֹמְרִים לוֹ אֱמֹר טָמֵא, וְהוּא אוֹמֵר טָמֵא. אֱמֹר טָהוֹר, וְהוּא אוֹמֵר טָהוֹר. אֵין רוֹאִים שְׁנֵי נְגָעִים כְּאֶחָד, בֵּין בְּאִישׁ אֶחָד וּבֵין בִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים, אֶלָּא רוֹאֶה אֶת הָאֶחָד וּמַסְגִּירוֹ וּמַחְלִיטוֹ וּפוֹטְרוֹ, וְחוֹזֵר לַשֵּׁנִי. אֵין מַסְגִּירִין אֶת הַמֻּסְגָּר וְלֹא מַחְלִיטִין אֶת הַמֻּחְלָט. אֵין מַסְגִּירִין אֶת הַמֻּחְלָט, וְלֹא מַחְלִיטִין אֶת הַמֻּסְגָּר. אֲבָל בַּתְּחִלָּה, בְּסוֹף שָׁבוּעַ, הַמַּסְגִּיר מַסְגִּיר, וְהַמַּחְלִיט מַחְלִיט, מַסְגִּיר וּפוֹטֵר, מַחְלִיט וּפוֹטֵר:

פרק ג

משנה א: הַכֹּל מִטַּמְּאִין בַּנְּגָעִים – כל אדם מישראל ראוי להיטמא בטומאת נגעים, ואפילו קטן, ואפילו עבד כנעני, חוּץ מִן הַנָּכְרִים, וְחוץ מגֵר תּוֹשָׁב, שהוא נכרי שקיבל על עצמו שלא לעבוד עבודה זרה.

הַכֹּל כְּשֵׁרִים לִרְאוֹת אֶת הַנְּגָעִים, ואפילו ישראל הבקי בהלכות אלו יכול לראות את הנגע ולומר את דעתו אם נגע זה טמא או טהור, אֶלָּא שֶׁהַטֻּמְאָה וְהַטָּהֳרָה בִידֵי כֹהֵן, שרק אם יאמר הכהן 'טמא' יטמא הנגע, ורק אם יאמר 'טהור' יטהר, ולכן כשאין הכהן בקי בהלכות אלו, אוֹמְרִים לוֹ ישראלים הבקיאים בהם, אֱמֹר 'טָמֵא', וְהוּא אוֹמֵר 'טָמֵא'. או שאומרים לו אֱמֹר 'טָהוֹר', וְהוּא אוֹמֵר 'טָהוֹר', ונקבע דין המנוגע לפי דברי הכהן.

אֵין רוֹאִים שְׁנֵי נְגָעִים כְּאֶחָד, כיון שאין הכהן יכול להתבונן ולבדוק היטב שני נגעים יחד, בֵּין אם היו שני הנגעים בְּאִישׁ אֶחָד, וּבֵין שהיו שני הנגעים בִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים, אֶלָּא רוֹאֶה הכהן תחילה אֶת הָאֶחָד, וּמַסְגִּירוֹ וּמַחְלִיטוֹ וּפוֹטְרוֹ – פוסק שהוא צריך הסגרת שבעת ימים, או שהוא טמא מוחלט, או שהוא טהור לגמרי, וְחוֹזֵר לַשֵּׁנִי לראותו ולקבוע את דינו.

אֵין מַסְגִּירִין מחמת נגע חדש, אֶת הַמֻּסְגָּר כבר מחמת נגע קודם, כלומר, מי שהסגירו הכהן מחמת נגע שנולד בו, ובתוך ימי הסגרתו נולד בו נגע חדש, אין הכהן מסגירו שבעה ימים נוספים מחמת הנגע החדש, אלא ממתינים לסיום ההסגר הראשון (ולכן אם עד סיום ההסגר כבר התרפא הנגע השני, אינו מסגירו מחמת כלל), וְלֹא מַחְלִיטִין אֶת הַמֻּחְלָט – מי שנעשה טמא מוחלט מחמת נגע אחד, ונולד בו נגע חדש טמא, אין הכהן מחליטו לטמא גם מחמת הנגע השני, ולכן כשנטהר מהנגע הראשון הרי הוא טהור לגמרי, ואינו טמא מחמת הנגע השני עד שיטמאנו הכהן. אֵין מַסְגִּירִין אֶת הַמֻּחְלָט – אם היה טמא מחמת נגע אחד, ונולד בו נגע שהיה ראוי להסגירו, אין מסגירים אותו כל זמן שהוא טמא מחמת הנגע הראשון, וְלֹא מַחְלִיטִין אֶת הַמֻּסְגָּר, שאם בימי הסגרתו מחמת נגע אחד נולד בו נגע הראוי לטמא אותו לגמרי מחמתו, אין מטמאים אותו עד שיסתיימו ימי הסגרתו של הנגע הראשון. אֲבָל בַּתְּחִלָּה – כאשר בא האדם לפני הכהן בתחילה, כשהוא טהור, ויש בו שני נגעים, או בְּסוֹף שָׁבוּעַ של הסגר, ועדיין לא פסק הכהן את דינו להסגר נוסף, ונולד לו נגע נוסף בתוך ימי הסגרתו, הַמַּסְגִּיר מַסְגִּיר – פוסק הכהן הסגר על הנגע שדינו הסגר, ויכול הוא לפסוק הסגר על שני הנגעים, וְהַמַּחְלִיט מַחְלִיט – ומטמא את הנגע שהוא טמא מחמתו לגמרי, ויכול הוא אף לפסוק טומאה על שני הנגעים, או מַסְגִּיר את הנגע האחד וּפוֹטֵר – מטהר את הנגע האחר, או מַחְלִיט את הנגע האחד לטמאו לגמרי, וּפוֹטֵר את הנגע האחר, לטהרו לגמרי.