מסכת נגעים, פרק ד, משנה ח

משנה ח: בַּהֶרֶת כַּגְּרִיס וּפָשְׂתָה כַחֲצִי גְרִיס, וְהָלַךְ מִן הָאוֹם כַּחֲצִי גְרִיס, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, תֵּרָאֶה בַתְּחִלָּה. וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין:

משנה ח: היתה הבַּהֶרֶת כַּגְּרִיס, שזהו שיעור הראוי לטומאה, והסגירו הכהן שבעה ימים, וּפָשְׂתָה (-התפשטה וגדלה בשיעור) כַחֲצִי גְרִיס לצד אחד, וּמאידך הָלַךְ מִן הָאוֹם – הסתלק מהנגע הראשון בצדו השני כַּחֲצִי גְרִיס, נמצא שאמנם התפשט הנגע, אך לא נעשה גדול יותר מכפי שהיה בתחילה, כיון שחציו הסתלק. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, תֵּרָאֶה בַתְּחִלָּה – הרי זה כנגע חדש, ומסגירו הכהן שבעה ימים ראשונים, ואם לא ישתנה יסגירנו גם שבעה ימים שניים, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין, כיון שמהנגע הראשון נשאר פחות מכגריס, ואין בזה שיעור טומאה, ואילו הנגע החדש הוא גם כן פחות מכגריס, ואינו טעון הסגר, והאדם טהור.