מסכת נגעים, פרק י, משנה ז

משנה ז: שְׁנֵי נְתָקִין, זֶה לִפְנִים מִזֶּה, וְשִׁיטָה שֶׁל שֵׂעָר מַפְסֶקֶת בֵּינֵיהֶן, נִפְרַץ מִמָּקוֹם אֶחָד, טָמֵא. מִשְּׁנֵי מְקוֹמוֹת, טָהוֹר. כַּמָּה תְהֵא הַפִּרְצָה, מְקוֹם שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. נִפְרַץ מִמָּקוֹם אֶחָד כַּגְּרִיס, טָהוֹר:

משנה ז: שְׁנֵי נְתָקִין שהיו בראשו או בזקנו של האדם זֶה לִפְנִים מִזֶּה, כלומר, נתק אחד בשיעור כגריס, ונתק שני מקיף אותו כמסגרת מכל צד, וְשִׁיטָה – ושורה שֶׁל שֵׂעָר מַפְסֶקֶת בֵּינֵיהֶן – בין שני הנתקים, הרי הנתק החיצוני טהור, כיון ששתי שערות שחורות מבוצרות בתוכו, וזהו סימן טהרה, אם נִפְרַץ השיער שבאמצע על ידי התפשטות הנתק הפנימי מִמָּקוֹם אֶחָד, הרי זה פשיון, שהוא סימן טומאה, וטָמֵא, ואילו השיער השחור אינו נמצא בתוכו אלא בצידו, ואין זה סימן טהרה (ואף שבכך התחבר הנתק הפנימי עם הנתק החיצוני הטהור, עדיין אין השער השחור 'מבוצר' ומוקף בתוך הנתק הפנימי, ואינו סימן טהרה עבורו). ואם נפרץ השיער שבאמצע מִשְּׁנֵי מְקוֹמוֹת על ידי התפשטות הנתק הפנימי, אם כן מלבד זאת שהתחברו שני הנתקים לנתק אחד, הרי בהכרח שהנתק הפנימי מקיף את השער השחור, ולכן הוא טָהוֹר. ומבארת המשנה, כַּמָּה תְהֵא הַפִּרְצָה בשורת השיער וייחשבו שני הנתקים כמחוברים, כשיעור מְקוֹם שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. אמנם אם נִפְרַץ השיער השחור שבאמצע על ידי שהתפשט הנגע הפנימי מִמָּקוֹם אֶחָד בשיעור כַּגְּרִיס, הרי חיבור גדול זה מחשיב את שני הנתקים לנתק אחד, וכיון שיש באמצעו שיער שחור מבוצר, שהוא סימן טהרה, הרי זה טָהוֹר.