מסכת נגעים, פרק יא, משנה ט

משנה ט: הַמַּעֲלֶה מִן הַפְּקַעַת לַחֲבֶרְתָּהּ, מִן הַסְּלִיל לַחֲבֵרוֹ, מִן הַכֹּבֶד הָעֶלְיוֹנָה לַכֹּבֶד הַתַּחְתּוֹנָה, וְכֵן שְׁנֵי דַפֵּי חָלוּק שֶׁנִּרְאָה נֶגַע בְּאַחַד מֵהֶן, הֲרֵי הַשֵּׁנִי טָהוֹר. בְּנֶפֶשׁ הַמַּסֶּכֶת וּבַשְּׁתִי הָעוֹמֵד, הֲרֵי אֵלּוּ מִטַּמְּאִין בַּנְּגָעִים מִיָּד. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הַשְּׁתִי, אִם הָיָה רָצוּף, מִטַּמֵּא:

משנה ט: המשנה מבארת עתה את הדינים באופנים שונים של צירוף חוטים לענין טומאת נגעים: הַמַּעֲלֶה חוט מִן הַפְּקַעַת האחת לַחֲבֶרְתָּהּ, והיינו שהתחיל להעביר חוט הנמצא בפקעת אחת על גבי פקעת אחרת, ועתה חלק מהחוט על הפקעת האחת וחלקו השני על הפקעת השניה, וחוט מחבר ביניהם, או שהעלה חוט מִן הַסְּלִיל לַחֲבֵרוֹ (וה'סליל' המוזכר כאן הוא ה'דיוסטר' המובא במסכת כלים (פ"כ מ"ג), והוא מקל עץ שיש בשני קצותיו נקבים מפולשים, נקב אחד ממזרח למערב ונקב שני מצפון לדרום, ותוחבים בהם מוטות מתכת דקים הבולטים משני צידי הנקב, ונראים יחד כמין שתי וערב, ומשתמשות בו הנשים לגלול על מוטות המתכת את חוטי הטויה), ואף בזה מחבר החוט בין החלק שבסליל האחד לבין החלק שבסליל השני, וכן חוטי השתי העוברים מִן הַכֹּבֶד הָעֶלְיוֹנָה לַכֹּבֶד הַתַּחְתּוֹנָה, כלומר, הקורה שעליה גלולים חוטי השתי שעדיין לא נארגו נקראת 'כובד העליונה', והחוטים היוצאים ממנה נארגים על ידי חוטי הערב העוברים ביניהם, והבד הארוג משתי וערב נגלל על קורה המכונה 'כובד התחתונה', נמצא שחוטי שתי שאינם ארוגים מחברים בין שתי הקורות, וְכֵן שְׁנֵי דַפֵּי חָלוּק – בגד העשוי משני חלקים המופרדים לגמרי, האחד מכסה אותו מלפנים והשני מכסה אותו מאחור, ובזמן הלבישה מחברים את שני החלקים מעל הכתפיים בקשרי עניבה, כל אחד מהדברים הללו, שֶׁנִּרְאָה נֶגַע בְּאַחַד מֵהֶן, כגון בפקעת האחת, בסליל האחד, ב'כובד' האחד או באחד מחלקו החלוק, הֲרֵי הַשֵּׁנִי טָהוֹר, כיון שחיבור זה של חוטים בודדים אינו נחשב חיבור לענין טומאת נגעים.

נגע הנראה בְּ'נֶפֶשׁ הַמַּסֶּכֶת', והיינו בחוט הָעֵרֶב לאחר שעירבוהו בין חוטי השתי המתוחים יחד (ומכונים 'מסכת'), וכיון שעדיין לא הדקוהו היטב למקומו הוא מכונה 'נפש המסכת', כיון שהוא כמו הנפש הנתונה בגוף ומחזקת אותו, כך חוט זה נתון בין חוטי הַשְּׁתִי, וּבַשְּׁתִי הָעוֹמֵד – בחוטי ה'שתי' המתוחים מהקורה העליונה לקורה התחתונה לפני אריגתם בחוטי הערב, וכן בחוטי הַשְּׁתִי הגלולים על הקורה העליונה לפני מתיחתם לאריגה, הֲרֵי אֵלּוּ מִטַּמְּאִין בַּנְּגָעִים מִיָּד, כלומר, אם נראה בהם נגע, וחלק מהנגע נמצא על 'נפש המסכת' או על ה'שתי העומד', הרי חוטים אלו מצטרפים לשיעור ראיית הנגע, ו'מיד' היינו אפילו קודם שהתחיל האורג לארוג את החוטים יחד. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הַשְּׁתִי, אִם הָיָה רָצוּף – חוטי השתי המתוחים מהקורה העליונה לקורה התחתונה, והם רצופים וצמודים זה לזה, מִטַּמֵּא בנגעים, אך חוטי השתי הגלולים עדיין על הקורה העליונה ולא נמתחו לאריגה עדיין, אינם מיטמאים בנגעים.