יום חמישי
כ"ג אב התשפ"ו

חיפוש בארכיון

מסכת נגעים, פרק יב, משנה א

פרק יב, משנה א: כָּל הַבָּתִּים מִטַּמְּאִין בַּנְּגָעִים, חוּץ מִשֶּׁל נָכְרִים. הַלּוֹקֵחַ בָּתִּים מִן הַנָּכְרִים, יֵרָאוּ בַתְּחִלָּה. בַּיִת עָגֹל, בַּיִת טְרִיגוֹן, בַּיִת הַבָּנוּי בִּסְפִינָה אוֹ בְאַסְקַרְיָא, עַל אַרְבַּע קוֹרוֹת, אֵינוֹ מִטַּמֵּא בַנְּגָעִים. וְאִם הָיָה מְרֻבָּע, אֲפִלּוּ עַל אַרְבָּעָה עַמּוּדִים, מִטַּמֵּא:

פרק יב
נאמר בתורה (ויקרא יד לד-מח) 'כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם. וּבָא אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת וְהִגִּיד לַכֹּהֵן לֵאמֹר כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת. וְצִוָּה הַכֹּהֵן וּפִנּוּ אֶת הַבַּיִת בְּטֶרֶם יָבֹא הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת הַנֶּגַע וְלֹא יִטְמָא כָּל אֲשֶׁר בַּבָּיִת וְאַחַר כֵּן יָבֹא הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת הַבָּיִת. וְרָאָה אֶת הַנֶּגַע וְהִנֵּה הַנֶּגַע בְּקִירֹת הַבַּיִת שְׁקַעֲרוּרֹת יְרַקְרַקֹּת אוֹ אֲדַמְדַּמֹּת וּמַרְאֵיהֶן שָׁפָל מִן הַקִּיר. וְיָצָא הַכֹּהֵן מִן הַבַּיִת אֶל פֶּתַח הַבָּיִת וְהִסְגִּיר אֶת הַבַּיִת שִׁבְעַת יָמִים. וְשָׁב הַכֹּהֵן בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְרָאָה וְהִנֵּה פָּשָׂה הַנֶּגַע בְּקִירֹת הַבָּיִת. וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְחִלְּצוּ אֶת הָאֲבָנִים אֲשֶׁר בָּהֵן הַנָּגַע וְהִשְׁלִיכוּ אֶתְהֶן אֶל מִחוּץ לָעִיר אֶל מָקוֹם טָמֵא. וְאֶת הַבַּיִת יַקְצִעַ מִבַּיִת סָבִיב וְשָׁפְכוּ אֶת הֶעָפָר אֲשֶׁר הִקְצוּ אֶל מִחוּץ לָעִיר אֶל מָקוֹם טָמֵא. וְלָקְחוּ אֲבָנִים אֲחֵרוֹת וְהֵבִיאוּ אֶל תַּחַת הָאֲבָנִים וְעָפָר אַחֵר יִקַּח וְטָח אֶת הַבָּיִת. וְאִם יָשׁוּב הַנֶּגַע וּפָרַח בַּבַּיִת אַחַר חִלֵּץ אֶת הָאֲבָנִים וְאַחֲרֵי הִקְצוֹת אֶת הַבַּיִת וְאַחֲרֵי הִטּוֹחַ. וּבָא הַכֹּהֵן וְרָאָה וְהִנֵּה פָּשָׂה הַנֶּגַע בַּבָּיִת צָרַעַת מַמְאֶרֶת הִוא בַּבַּיִת טָמֵא הוּא. וְנָתַץ אֶת הַבַּיִת אֶת אֲבָנָיו וְאֶת עֵצָיו וְאֵת כָּל עֲפַר הַבָּיִת וְהוֹצִיא אֶל מִחוּץ לָעִיר אֶל מָקוֹם טָמֵא. וְהַבָּא אֶל הַבַּיִת כָּל יְמֵי הִסְגִּיר אֹתוֹ יִטְמָא עַד הָעָרֶב. וְהַשֹּׁכֵב בַּבַּיִת יְכַבֵּס אֶת בְּגָדָיו וְהָאֹכֵל בַּבַּיִת יְכַבֵּס אֶת בְּגָדָיו. וְאִם בֹּא יָבֹא הַכֹּהֵן וְרָאָה וְהִנֵּה לֹא פָשָׂה הַנֶּגַע בַּבַּיִת אַחֲרֵי הִטֹּחַ אֶת הַבָּיִת וְטִהַר הַכֹּהֵן אֶת הַבַּיִת כִּי נִרְפָּא הַנָּגַע'. ושני הפרקים הבאים עוסקים בדינים אלו של נגעי בתים.

משנה א: כָּל הַבָּתִּים שבארץ ישראל, בין אם הם שייכים לאנשים, נשים, קטנים, עבדים כנעניים או אפילו גרי תושב, מִטַּמְּאִין בַּנְּגָעִים, חוּץ מִבתים שֶּׁל נָכְרִים. הַלּוֹקֵחַ (-הקונה) בָּתִּים מִן הַנָּכְרִים, כשכבר היו בהם נגעים, יֵרָאוּ בַתְּחִלָּה – רואה אותם הכהן כאילו נראה בהם הנגע רק כעת, כשבאו לרשות הישראל.

כיון שנאמר בפרשה זו לשון 'קירות' פעמיים, דרשו חכמים שיש צורך שיהיו לבית ארבע קירות, ולכן, בַּיִת עָגֹל, שאין לו זויות כלל בין הקירות אלא כל הבית בנוי מקיר אחד עגול, וכן בַּיִת טְרִיגוֹן – בעל שלש זויות, והוא הדין אם היו לו שתי זויות (כגון שבצד אחד הוא עגול ובצידו השני יש קיר ישר המסתיים בשתי זויות) או שהיו לו חמש זויות, וכיון שנאמר בפרשה זו לשון 'בית ארץ', למדו חכמים שיש צורך שיהא הבית מחובר לארץ, ולכן בַּיִת הַבָּנוּי בִּסְפִינָה, אוֹ בְאַסְקַרְיָא – על גבי רפסודה, או שלא היה הבית בנוי על האדמה אלא עַל אַרְבַּע קוֹרוֹת הנעוצות באדמה, אֵינוֹ מִטַּמֵּא בַנְּגָעִים. וְאִם הָיָה הבית מְרֻבָּע ומחובר לארץ, אֲפִלּוּ עַל אַרְבָּעָה עַמּוּדִים – גם אם לא היו לו קירות שלמים כלל, אלא בכל קרן זוית היה עמוד אחד המחובר לאדמה, ועל גבי ארבעה עמודים אלו מונח הגג, ונמצא שהוא פתוח מארבעת צדדיו, מכל מקום הרי זה מִטַּמֵּא בנגעים.

 

 

"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא,
הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן".

(ויקרא רבה)

האם "זמני היום" באתר יועילו לך?