מסכת נגעים, פרק יד, משנה ז
משנה ז: בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מֵבִיא שָׁלשׁ בְּהֵמוֹת, חַטָּאת וְאָשָׁם וְעוֹלָה. וְהַדַּל הָיָה מֵבִיא חַטַּאת הָעוֹף וְעוֹלַת הָעוֹף:
משנה ז: לאחר שגילח המצורע המיטהר את שערו ביום השביעי לטהרתו, וטבל והעריב שמשו, בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מֵבִיא שָׁלשׁ בְּהֵמוֹת, כבשה לחַטָּאת, וְכבש לאָשָׁם, וְכבש לעוֹלָה. וְהַדַּל, שאין ידו משגת להביא שלש בהמות, הָיָה מֵבִיא חַטַּאת הָעוֹף, וְעוֹלַת הָעוֹף, ורק את האשם מביא מן הבהמה.
"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא,
הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן".
(ויקרא רבה)
הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן".
(ויקרא רבה)
