מסכת נגעים, פרק יד, משנה י

משנה י: נָטַל מִלֹּג הַשֶּׁמֶן וְיָצַק לְתוֹךְ כַּפּוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ. וְאִם יָצַק לְתוֹךְ כַּף עַצְמוֹ, יָצָא. טָבַל וְהִזָּה שֶׁבַע פְּעָמִים כְּנֶגֶד בֵּית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, עַל כָּל הַזָּיָה טְבִילָה. בָּא לוֹ אֵצֶל הַמְּצֹרָע, מְקוֹם שֶׁהוּא נוֹתֵן אֶת הַדָּם, שָׁם הוּא נוֹתֵן אֶת הַשֶּׁמֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יד), עַל מְקוֹם דַּם הָאָשָׁם. וְהַנּוֹתָר מִן הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּף הַכֹּהֵן יִתֵּן עַל רֹאשׁ הַמִּטַּהֵר לְכַפֵּר. אִם נָתַן, כִּפֵּר. וְאִם לֹא נָתַן, לֹא כִפֵּר, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר, שְׁיָרֵי מִצְוָה הֵן, בֵּין שֶׁנָּתַן בֵּין שֶׁלֹּא נָתַן, כִּפֵּר, וּמַעֲלִין עָלָיו כְּאִלּוּ לֹא כִפֵּר. חָסַר הַלֹּג עַד שֶׁלֹּא יָצַק, יְמַלְאֶנּוּ. מִשֶּׁיָּצַק, יָבִיא אַחֵר בַּתְּחִלָּה, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, חָסַר הַלֹּג עַד שֶׁלֹּא נָתַן, יְמַלְאֶנּוּ. מִשֶּׁנָּתַן, יָבִיא אַחֵר בַּתְּחִלָּה:

משנה י: לאחר שנותן הכהן מדם האשם על תנוך אזנו, בהן ידו ובהן רגלו של המצורע המיטהר, נָטַל מִלֹּג הַשֶּׁמֶן שמביא המיטהר, וְיָצַק לְתוֹךְ כַּפּוֹ השמאלית שֶׁל חֲבֵרוֹ הכהן, וְאִם יָצַק לְתוֹךְ כַּף יד עַצְמוֹ, יָצָא. טָבַל אצבעו בשמן שבכף ידו של חבירו, וְהִזָּה ממנו שֶׁבַע פְּעָמִים בעזרת ישראל, על קרקע העזרה, כשהוא עומד כְּנֶגֶד בֵּית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, עַל כָּל הַזָּיָה של השמן, טְבִילָה – צריך לטבול אצבעו בשמן, ולא שיטבול אצבעו פעם אחת ויזה פעמיים או שלש מאותו שמן שבאצבעו. בָּא לוֹ הכהן אֵצֶל הַמְּצֹרָע, מְקוֹם שֶׁהוּא נוֹתֵן אֶת הַדָּם, והיינו על תנוך אזנו הימנית, בהן ידו הימנית ובהן רגלו הימנית, שָׁם הוּא נוֹתֵן אֶת הַשֶּׁמֶן, שֶׁנֶּאֱמַר 'עַל מְקוֹם דַּם הָאָשָׁם'. ועל כך נאמר בפסוק 'וְהַנּוֹתָר מִן הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּף הַכֹּהֵן יִתֵּן עַל רֹאשׁ הַמִּטַּהֵר לְכַפֵּר', אִם נָתַן את מותר השמן על ראש המיטהר, כִּפֵּר, ונטהר. וְאִם לֹא נָתַן, לֹא כִפֵּר ולא הושלמה טהרתו, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר, נתינת השמן על ראש מיטהר אינה חלק מעיקר המצוה, אלא שְׁיָרֵי מִצְוָה הֵן, ולכן בֵּין שֶׁנָּתַן בֵּין שֶׁלֹּא נָתַן, כִּפֵּר, והושלמה טהרתו, וְאמנם אם לא נתן, מַעֲלִין עָלָיו כְּאִלּוּ לֹא כִפֵּר, והיינו שלא קיים מצוה מן המובחר. אם חָסַר הַלֹּג ממידתו עַד שֶׁלֹּא (-קודם ש)יָצַק מהשמן אל כף הכהן, יְמַלְאֶנּוּ וישלים מידתו ללוג, ואחר כך יצוק. אבל אם נחסר מִשֶּׁיָּצַק, ועדיין לא סיים את הנתינה בשלשת המקומות שבגוף המיטהר, הרי נפסל הלוג הראשון, ויָבִיא לוג שמן אַחֵר בַּתְּחִלָּה, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אם חָסַר הַלֹּג אפילו לאחר שיצק את השמן לכף הכהן, עַד שֶׁלֹּא נָתַן בשלשת המקומות שבגוף המיטהר, יְמַלְאֶנּוּ. אך אם חסר מִשֶּׁנָּתַן – לאחר שהתחיל בנתינת השמן בגוף המיטהר וקודם שסיים לתת בשלשת המקומות, יָבִיא לוג אַחֵר בַּתְּחִלָּה.