מסכת נזיר, פרק ד, משנה ג

משנה ג: הָאִשָּׁה שֶׁנָּדְרָה בַנָּזִיר, וְהָיְתָה שׁוֹתָה בַיַּיִן וּמִטַּמְּאָה לַמֵּתִים, הֲרֵי זוֹ סוֹפֶגֶת אֶת הָאַרְבָּעִים. הֵפֵר לָהּ בַּעְלָהּ וְהִיא לֹא יָדְעָה שֶׁהֵפֵר לָה בַּעְלָהּ וְהָיְתָה שׁוֹתָה בַיַּיִן וּמִטַּמְּאָה לַמֵּתִים, אֵינָה סוֹפֶגֶת אֶת הָאַרְבָּעִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם אֵינָהּ סוֹפֶגֶּת אֶת הָאַרְבָּעִים, תִּסְפּוֹג מַכַּת מַרְדּוּת:

משנה ג: הָאִשָּׁה שֶׁנָּדְרָה בַנָּזִיר, וְהָיְתָה שׁוֹתָה בַיַּיִן וּמִטַּמְּאָה לַמֵּתִים, ואחר כך הפר לה בעלה, הֲרֵי זוֹ סוֹפֶגֶת אֶת הָאַרְבָּעִים – לוקה מלקות מדאורייתא על מה שעברה קודם ההפרה, כיון שהפרתו של הבעל מועילה רק מכאן ולהבא, ולא למפרע. הֵפֵר לָהּ בַּעְלָהּ, וְהִיא לֹא יָדְעָה שֶׁהֵפֵר לָה בַּעְלָהּ, וְהָיְתָה שׁוֹתָה בַיַּיִן וּמִטַּמְּאָה לַמֵּתִים מתוך מחשבה שהדבר אסור עליה, אֵינָה סוֹפֶגֶת אֶת הָאַרְבָּעִים, כיון שלפי האמת היה הנדר מופר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם אֵינָהּ סוֹפֶגֶּת אֶת הָאַרְבָּעִים, תִּסְפּוֹג מַכַּת מַרְדּוּת, כלומר, אמנם אינה לוקה מלקות דאורייתא, אך מכל מקום לוקה היא מלקות דרבנן, על כך שחשבה לעבור על נדר נזירותה, כפי ראות עיני הדיינים וכפי צורך השעה.