מסכת סוכה, פסקי הלכות, פרק ב (ב) ופרק ג (א)

[פסקי ההלכות הם על פי ההלכות שנלמדו ברי"ף, במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים לענין הלכה, ואין לסמוך על הדברים למעשה]

יד. ההולכים בדרך לדבר הרשות פטורים מהסוכה בזמן הליכתם, אבל כשהם נחים מהליכתם, בלילה או ביום, באותו זמן חייבים הם בסוכה. אבל ההולכים לדבר מצוה, פטורים אף בזמן חנייתם, כיון שגם אז הם עוסקים במצוה, לפי שהם טרודים במחשבתם בדבר קיום המצוה.

טו. שומרי העיר, פטורים מהסוכה בזמן שהם שומרים, וחייבים בזמן שאינם שומרים.

טז. שומרי גנות ופרדסים הנמצאים במקום שמירתם גם ביום וגם בלילה, פטורים לגמרי מן הסוכה. ולא יעשו סוכה במקומם, כיון שיתכן שדבר זה יגרום לגנבים לבוא. ואם אין חשש כזה, עושים סוכה במקומם.

יז. המצטער, פטור מן הסוכה, וכגון שיש שם יתושים המצערים אותו, או ריח רע המצער אותו. אמנם משמשיו של המצטער, חייבים בסוכה.

יח. חיוב אכילה בסוכה הוא רק בליל יום טוב ראשון. ואם לא אכל באותו לילה, אין לו תשלומים.

יט. אין האדם חייב לישב בסוכה אחת כל שבעת הימים, אלא רשאי לעבור מסוכה לסוכה, ולעשות סוכה בחול המועד, אם לא עשאה קודם לכן.

כ. אין הסוכה צריכה להיות דווקא של האדם היושב בה, אלא יוצאים ידי חובה אף בסוכה שאולה.

כא. אסור לאכול בסוכה באופן שרק ראשו ורובו בסוכה ואילו שולחנו בתוך הבית, מחשש שיגרר אחר שולחנו.

כב. שיעור סוכה כשרה הוא לכל הפחות שבעה טפחים על שבעה טפחים, שזהו שיעור מקום ישיבת האדם, ראשו רובו ושולחנו.

כג. נשים, עבדים כנעניים, וקטנים, פטורים מסוכה.

כד. קטן שאינו צריך לאמו, והיינו שמתעורר בלילה ואינו קורא לה שוב ושוב עד שתבא, וזהו בגיל שש, חייב אביו לחנכו במצוות סוכה.

כה. כל שבעת ימי חג הסוכות צריך האדם לעשות את סוכתו כדירת קבע, ואת ביתו כדירת עראי. ולכן עליו להכניס לסוכה את כליו הנאים, מצעיו הנאים, אוכל ושותה ומטייל בסוכה.

כו. כאשר חוזר האדם בלימודו על דברים שכבר למד, יעשה זאת בסוכה. אך כאשר הוא לומד דברים חדשים, הצריכים עיון רב, ובסוכה קשה לו לעיין כל כך, ילמד בביתו.

כז. אם יורדים גשמים בשיעור הראוי לקלקל תבשיל של גריסים שאינו רך ואינו קשה, הממהר להתקלקל, מותר לצאת מהסוכה.

כח. היוצא מהסוכה מחמת ירידת גשמים והתחיל לאכול בביתו, אף אחרי שפסקו הגשמים אינו חייב לחזור לסוכה. וכן אם מחמת הגשמים נכנס לישון בביתו, אינו צריך לחזור לסוכה כשפסקו הגשמים, עד סוף הלילה.

כט. מותר להניח בסוכה כלי שתיה כמו כדים וכוסות, אך אסור להכניס אליה קדירות וכדומה, שאין זה כבוד הסוכה.

ל. אם הסוכה גדולה, יניח את הנר בתוכה. אם הסוכה קטנה, יניח את הנר בחוץ.

פסקי הלכות על פי הרי"ף – מסכת סוכה, פרק שלישי (א)

א. אין יוצאים ידי חובה בארבעת המינים הגזולים, כיון שזו מצוה הבאה בעבירה.

ב. אם אחד מארבעת המינים יבש, הרי הוא פסול, לפי שאינו 'הדר'. אך אם נשאר בראש ההדס שלשה עלים לחים, כשר.

ג. אם אחד מארבעת המינים הוא של עבודה זרה או עיר הנדחת, העומד לשריפה, הרי הוא כמי שאין לו שיעור, ופסול.

ד. אם נחתך ראש הלולב או הערבה, הרי הם פסולים, לפי שאין זה 'הדר'. אבל אם נחתך ראש ההדס, כיון שהעלים מסתירים את מקום החתך, כשר.

ה. לולב, הדס או ערבה שנחתכו עליהם לגמרי, הרי הם פסולים, ואפילו אם אגדם בחוט וכדומה.

ו. לולב שנפרדו עליו בראשיהם, אך עדיין מחוברים הם לשדרה, הרי הוא כשר.

ז. לולב שעליו קצרים ביותר, אם ראש העלה התחתון מגיע לקצה העלה העליון, כשר.

ח. שיעור הדסים וערבות שלשה טפחים, ושיעור הלולב ארבעה טפחים, והטפח הנוסף הוא כדי לנענע בו. ואין להם שיעור למעלה, אלא אפילו ארוכים ביותר, כשרים, ובלבד שיצא הלולב למעלה מהם טפח.

ט. אם נסדק ראש העלה העליון שבלולב, כשר. אך אם נסדק עד שנראה כשני ראשים מופרדים ממש, פסול.

י. לולב העשוי קמטים קמטים, או שיש בו קוצים, או שהוא מתכופף כמו עשב רך, או שהוא קשה ואי אפשר לכופפו, פסול. אך אם רק התחיל להתקשות ולא התקשה לגמרי, כשר.