מסכת סוכה, פרק א, שיעור 10

משנה

משנתנו עוסקת בסוכה שדפנותיה אינן מגיעות מהרצפה ועד לסכך, אלא יש רווח אויר ביניהם, וכדלהלן. הַמְשַׁלְשֵׁל – אורג את דְּפָנוֹת הסוכה מִלְמַעְלָן לְמַטָּן, והחלק העליון של הדפנות מתחיל מהסכך, אך אין הדפנות מגיעות עד הארץ ויש רק עמודים בצדדים המחזיקים את הדפנות], אִם הדפנות גְּבוֹהִין מִן הָאָרֶץ שְׁלשָׁה טְפָחִים, שזהו רווח בשיעור שגדי יכול להכנס לתוך הסוכה, פְּסוּלָה, כיון שאין דופן כזו נחשבת כ'מחיצה'.

אם היה אורג את הדפנות מִלְּמַטָּן לְמַעְלָן, אף אם אינה מגיעה עד הסכך, אִם גְּבוֹהִין מִן הָאָרֶץ עֲשָׂרָה טְפָחִים, כְּשֵׁרָה, ואפילו שהמחיצות רחוקות מאד מהסכך והסכך עצמו מונח על גבי עמודים ומוטות]. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כְּשֵׁם שֶׁכאשר הוא אורג את הדפנות מִּלְּמַטָּן לְמַעְלָן די בכך שיהיו עֲשָׂרָה טְפָחִים, ואף שיש אויר בין הדפנות לבין הסכך הסוכה כשרה, כָּךְ כשהוא אורג מִלְמַעְלָן לְמַטָּן די בכך שיהיו הדפנות עֲשָׂרָה טְפָחִים, ואף שהן רחוקות הרבה מן הארץ, הסוכה כשרה.

הִרְחִיק אֶת הַסִּכּוּךְ מִן הַדְּפָנוֹת שְׁלשָׁה טְפָחִים, שלא התחיל לסכך מיד בצמוד לדופן, אלא השאיר רוחב ג' טפחים אויר, ואחר כך סיכך, פְּסוּלָה.

גמרא

אָמַר רַב חִסְדָּא, אָמַר אֲבִימִי, אף שדופן הסוכה צריכה להיות בגובה עשרה טפחים, מַחְצֶלֶת בגובה אַרְבָּעָה טפחים וּמַשֶּׁהוּ גם כן מַתֶּרֶת -מועילה להתיר] בְּסוּכָּה מִשּׁוּם דּוֹפֶן. ומבארת הגמרא, הֵיכִי עָבֵיד – כיצד יעשה האדם כדי שתועיל לו מחצלת שכזו, מניח את הסכך על גבי עמודים בגובה עשרה טפחים, ותָּלֵי לָהּ בְּאֶמְצָעִיתָהּ – תולה הוא את המחצלת באמצע גובה חלל הדופן, במרחק שהוא פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה טפחים לְמַטָּה, וּפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה טפחים לְמַעְלָה, דְּכָל אויר המרוחק פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה טפחים כְּ'לָבוּד' דָּמֵי – נחשב הוא כסתום, וממילא נחשבת מחיצה זו כמחיצה של עשרה טפחים. והתחדש בדין זה שאומרים פעמיים 'לבוד' בדבר אחד (גמרא).

הגמרא מביאה עתה מימרא דומה בענין רוחב הדפנות: אָמַר רַבִּי אַסִי, אף על פי שרוחב כל דופן צריך להיות לכל הפחות ז' טפחים, מכל מקום פַּס ברוחב אַרְבָּעָה וּמַשֶּׁהוּ, מַתִּיר בְּסוּכָּה מִשּׁוּם דּוֹפֶן, כיצד הוא עושה, מוֹקִים לֵיהּ – מעמידו בְּמרחק הפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה טפחים סָמוּךְ לַדּוֹפֶן, ומדין 'לבוד' נחשב כאילו יש כאן מחיצה של ז' טפחים. תמהה הגמרא, מַאי קָא מַשְׁמַע לָן – מה השמיענו רבי אסי בדין זה, והרי הדבר ידוע ש'לבוד' מחשיב את האויר כסתום. מתרצת הגמרא, הָא קָא מַשְׁמַע לָן – דבר זה השמיענו רבי אסי, דְּמֶשֶׁךְ סוּכָּה קְטַנָּה – שהאורך של הסוכה הקטנה ביותר הוא שִׁבְעָה טְפָחִים. אבל אינו יכול להניח מחיצה ברוחב טפח בלבד, באמצע חלל הדופן, ולהחשיב את שני הצדדים כסתומים מדין 'לבוד', כיון שאין בחלק הקיים שיעור חשוב (ר"ן)].

משנה

בַּיִת שֶׁנִּפְחַת – נשברה חלק מתקרתו, וְסִכֵּךְ עַל גַּבָּיו, אִם יֵשׁ בחלל שבֵּין הַכֹּתֶל לַסִּכּוּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת של תקרה, פְּסוּלָה. פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת, כְּשֵׁרָה. וְכֵן חָצֵר שאינה מקורה הנמצאת בין הבתים, וסיכך על גבה, והבתים שסביבה משמשים כ'דפנות' לסוכה, הַמּוּקֶּפֶת אַכְסַדְרָה – אך בין החצר לבתים יש היקף של מרפסת מקורה משלשת הצדדים, והניח את סכך הסוכה על גבי אותה אכסדרה, הרי יש מרחק בין הבתים שהם ה'דפנות' לבין הסוכה שבאמצע, ולכן אם האכסדרה אינה רחבה ד' אמות, הסוכה כשרה, כיון שנחשב קירוי האכסדרה כהמשך של הדפנות, שהם הבתים וכאילו יש כאן 'דופן עקומה'], אך אם האכסדרה רחבה ד' אמות, במרחק כזה אין אומרים 'דופן עקומה', והסוכה פסולה, שהרי אין לה מחיצות. דין נוסף כעין זה, סֻכָּה גְדוֹלָה, שֶׁהִקִּיפוּהָ – סיככוה מסביב בסמוך לדפנות בְדָבָר שֶׁאֵין מְסַכְּכִין בּוֹ, ובאמצע הניחו סכך כשר, אִם יֵשׁ תַּחְתָּיו – תחת אותו סכך פסול אַרְבַּע אַמּוֹת, פְּסוּלָה.