מסכת עדיות, פרק ב, משנה ז

משנה ז: שְׁלשָׁה דְבָרִים אָמְרוּ לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא, שְׁנַיִם מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְאֶחָד מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. שְׁנַיִם מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, יוֹצֵאת אִשָּׁה בְּעִיר שֶׁל זָהָב, וּמַפְרִיחֵי יוֹנִים פְּסוּלִים לָעֵדוּת. וְאֶחָד מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, הַשֶּׁרֶץ בְּפִי חֻלְדָּה וּמְהַלֶּכֶת עַל גַּבֵּי כִכָּרוֹת שֶׁל תְּרוּמָה, סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע סְפֵקוֹ טָהוֹר:

משנה ז: שְׁלשָׁה דְבָרִים אָמְרוּ לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא, שְׁנַיִם מִשּׁוּם [-בשם] רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וְאֶחָד מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. ואלו הם השְׁנַיִם שנאמרו מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, יוֹצֵאת אִשָּׁה בשבת בְּעִיר שֶׁל זָהָב – תכשיט של זהב העשוי כמין כתר בְּצוּרַת העיר ירושלים, ואין חוששים שמא מתוך שזהו תכשיט יקר ביותר תסיר אותו האשה מראשה כדי להראותו לחברותיה, ותטלטלנו ארבע אמות ברשות הרבים. וּמַפְרִיחֵי יוֹנִים – המשחקים בתחרות הנעשית בין היונים, ומי שיונתו הגיעה ראשונה נוטל כסף מחבירו, ויש בכך משום גזל מדרבנן, כיון שאין הלה נותן לו את הממון בלב שלם, פְּסוּלִים לָעֵדוּת. וְדין אֶחָד מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, הַשֶּׁרֶץ המת, שהוא אב הטומאה, הנמצא בְּפִי חֻלְדָּה חיה, וּמְהַלֶּכֶת החולדה עַל גַּבֵּי כִכָּרוֹת שֶׁל תְּרוּמָה, סָפֵק נָגַע השרץ בתרומה סָפֵק לֹא נָגַע, סְפֵקוֹ טָהוֹר, ואף על פי שבדרך כלל ספק טומאה ברשות היחיד טמא, כאן שזו 'טומאה עוברת', אין ספיקה טמא.