מסכת עירובין, פרק ב, שיעור 23

גמרא

שנינו במשנה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, 'אם היתה אורכה יתר על רוחבה אפילו אמה אחת, אין מטלטלין בתוכה' וכו'. מקשה הגמרא, וְהָתַנְיָא – והרי שנינו בברייתא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אִם הָיְתָה אָרְכָּהּ יָתֵר עַל פִּי שְׁנַיִם בְּרָחְבָּהּ, אֲפִילוּ אַמָּה אַחַת, אֵין מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ, ואין זה כמבואר במשנתנו, שלדעת רבי אליעזר יש צורך שתהא החצר מרובעת ממש. מתרצת הגמרא, אָמַר רַב בֵּיבַי בַּר אַבַּיֵּי, כִּי תְּנַן נָמִי מַתְנִיתִין – אף במשנתנו יש לשנות את הגירסא, ו'אם היתה אורכה יָתֵר מִשְּׁנַיִם בְּרָחְבָּהּ' תְּנַן – יש לגרוס, והיינו כפי שכתבה הברייתא בדעת רבי אליעזר.

תמהה הגמרא, אִי הָכִי – אם כן, שאף במשנתנו זו דעת רבי אליעזר, הַיְנוּ רַבִּי יוֹסֵי – הרי זו היא דעת רבי יוסי שבמשנה, שלא תהא ארכה פי שנים מרוחבה, ואם גם רבי אליעזר סובר כן, במה נחלקו.

מתרצת הגמרא, אִיכָּא בֵּינַיְהוּ – החילוק ביניהם הוא לענין רִבּוּעַ דְּרַבָּנָן. ומבאר הרי"ף, פֵּרוּשׁ, הָא דִּתְּנַן – מה ששנינו במשנה להלן לגבי השובת בכניסת השבת במקום פתוח, שיש לו אלפיים אמה לכל רוח, ובאופן מדידת אותם אלפיים אמה נחלקו במשנה, וכך שנינו שם (מט:) 'זכה לו מקומו אלפיים אמה לכל רוח, עֲגֻלּוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אלפיים אמה מְרֻבָּעוֹת, כְּטַבְלָא מְרֻבָּעַת, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נִשְׂכָּר אֶת הַזָּוִיּוֹת'. כלומר, לדעת רבי חנינא בן אנטיגנוס מודדים אלפיים אמה לכל נקודה שסביבו, נמצא שהוא יכול להלך בתוך מעגל שקוטרו ארבעת אלפים אמה. אמנם לדעת חכמים אין מודדים עיגול סביב מקום שביתתו, אלא ריבוע, וכל צלע של אותו ריבוע היא ארבעת אלפים אמה, נמצא שחכמים מוסיפים על רבי חנינא את הזויות שבארבעת הקרנות, שלרבי חנינא אסור לו להלך לשם כיון שהמרחק לשם גדול מאלפיים אמה, ולחכמים מותר, כיון שכל השטח של אותו מרובע נחשב כמקום שביתתו.

ומבאר הרי"ף את השייכות לנידון משנתנו, לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דְּאָמַר, אִם הָיָה אָרְכָּהּ יָתֵר עַל שְׁנַיִם בְּרָחְבָּהּ אֲפִילוּ אַמָּה אַחַת אֵין מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ, מָשַׁח לֵיהּ בַּאֲלַכְסוֹן – הוא מודד את האורך על פי האלכסון, וְכִי הֲוָה אֲלַכְסוֹנָה יָתֵר עַל שְׁנַיִם בְּרָחְבָּהּ – ואם האלכסון של החצר הוא יותר מכפול מרוחבה אֲפִילוּ אַמָּה אַחַת, אף שהאורך עצמו אינו כפול מהרוחב, אֵין מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ, דְּסָבַר לָהּ כְּרַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס, דְּאָמַר בָּעִינַן תְּחוּם שַׁבָּת עֲגֻלּוֹת וְלֹא מְרֻבָּעוֹת, ואף כאן המדידה של החצר אינה על פי אורך ורוחב, אלא על פי הקוטר, והיינו הקו האלכסוני משתי הנקודות הרחוקות, והוא צריך להיות עד פי שנים מהרוחב. וְאילו לְרַבִּי יוֹסֵי, מָשַׁח לָהּ בְּרִבּוּעַ – מודדים את החצר על פי האורך והרוחב, כיון דְּסָבַר לָהּ כְּרַבָּנָן דְּאָמְרֵי אלפיים אמה מְרֻבָּעוֹת, הִלְכָּךְ אִם הָיָה אָרְכָּהּ פִּי שְׁנַיִם בְּרָחְבָּהּ, אף שהאלכסון של שטח זה הוא יותר מפי שנים של הרוחב, הרי זה כַּחֲצַר הַמִּשְׁכָּן, דִּכְתִיב (שמות כז יח) 'אֹרֶךְ הֶחָצֵר מֵאָה בָּאַמָּה, וְרֹחַב חֲמִשִּׁים בַּחֲמִשִּׁים', באופן כזה מְטַּלְטְלִין בְּתוֹכָהּ. וְאִם היה האורך יָתֵר עַל זֶה, אֵין מִטַּלְטְלִין בְּתוֹכָהּ.

מוסיף הרי"ף ומבאר, וְטַעֲמָא דְּרַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס וְטַעֲמָא דְּרַבָּנָן בְּהַאי פְּלוּגְתָא – וטעמיהם של רבי חנינא בן אנטיגנוס וחכמים במחלוקת זו, מִפַרְשָׁא – מבוארת להלן בְּפֶרֶק מִי שֶׁהוֹצִיאוּהוּ נָכְרִים (נא.), דְּיַלְפִינַן – שלמדו חכמים לְשיעור אַלְפַּיִם אַמָּה תְּחוּם שַׁבָּת בִּגְזֵרָה שָׁוָה מֵהַאי קְרָא – מפסוק זה, שנאמר לגבי מגרשי הלויים (במדבר לה, ה) 'וּמַדֹּתֶם מִחוּץ לָעִיר וגו' אֶת פְּאַת קֵדְמָה אַלְפַּיִם בָּאַמָּה, וְאֶת פְּאַת נֶגֶב אַלְפַּיִם בָּאַמָּה, וְאֶת פְּאַת יָם אַלְפַּיִם בָּאַמָּה, וְאֵת פְּאַת צָפוֹן אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְהָעִיר בַּתָּוֶךְ, זֶה יִהְיֶה לָהֶם מִגְרְשֵׁי הֶעָרִים', וכיון שנאמר בפסוק לשון 'פאות', כלומר קצוות, למדו חכמים שתחום אלפיים אמה של הערים נמדד בריבוע, ולא בעיגול, כדי שיכלול גם את הפינות, אלא שנחלקו לגבי תחום שבת, רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר, 'זֶה יִהְיֶה לָכֶם מִגְרְשֵׁי הֶעָרִים', ומלשון 'זה' יש לדרוש שרק לָ'זֶה' אַתָּה נוֹתֵן פֵּאוֹת, וְאִי אַתָּה נוֹתֵן פֵּאוֹת לְשׁוֹבְתֵי שַׁבָּת – ואין מוסיפים את הקצוות למדידת תחום שבת. וְרַבָּנָן סָבְרֵי – ואילו חכמים סוברים שיש לדרוש מלשון 'זֶה', שכך אמרה תורה, כְּמו זֶה יִהְיוּ כָּל שׁוֹבְתֵי שַׁבָּת, שאף לענין תחום שבת יש למדוד את המידות בריבוע, כדי להוסיף את הקצוות.