מסכת עירובין, פרק ד, שיעור 53

הגמרא מבארת עתה באיזה אילן מדובר, שלגביו אמר רב שאם לא סיים את מקומו לא קנה שביתה כלל, ואין לו אלא ארבע אמות: אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ [-בנו] דְרַב יְהוֹשֻעַ, לֹא שָׁנוּ – לא אמר רב את דבריו אֶלָּא בְּאִילָן שֶׁיֵש תַּחְתָּיו לכל הפחות שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת, שאז יש ספק גמור היכן מקום שביתתו, האם בארבע אמות אלו או בארבע אמות אלו, ולכן לא קנה שביתה כלל. אַבָל אִילָן שֶׁאֵין תַחְתָּיו שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת, אֶלָּא שֶׁבַע אמות בלבד, הַרֵי מִקְצָת בֵּיתוֹ נִיכָּר, ומבאר הרי"ף, כְּלוֹמַר, שֶׁאֵין בְּחֶצְיָין של שבע אמות אֶלָּא שָׁלֹש אַמּוֹת וּמֶחֶצָה, וְאם תחלק את המקום לשנים, שזהו הספק, באיזה צד שביתתו, הרי מִכָּל מָקוֹם – מכל צד שֶׁאַתָּה מוֹדֵד לֹא תִּמְצָא אַרְבַּע אַמּוֹת שלמות אֶלָּא עַד שֶׁתִּמְדוֹד גם חַצִי אַמָּה מִן הַחֵצִי הָאַחֵר, נִמְצֵאת אוֹתָה חַצִי אַמָּה שבאמצע כִּמְסוּיֶמֶת וְנִיכֶּרֶת, וְהִיא בודאי מִקְצָת בֵּית שְׁבִיתָתוֹ, ודי בכך שידוע לנו מקום מקצת שביתתו כדי להחשיב שקנה שם שביתה. [אמנם אף באופן זה מחמירים עליו כדברי שמואל, שאינו יכול להלך אלפיים אמה שלמות מקצה האילן, אלא פחות כמה אמות, מחשש ששביתתו היתה בחלק האילן הרחוק מדרך הליכתו].

הגמרא מסייעת לדברי רב: תַּנְיָא כְּוָתֵיהּ – שנינו בברייתא כשיטתו דְרַב, מִי שֶׁהָיָה בָּא בַּדֶּרֶך, וְהָיָה יָרֵא שֶׁמָּא תֶּחְשַׁך – תשקע השמש ותיכנס השבת בעודו רחוק מביתו יותר מתחום שבת, ולא יוכל להלך עד ביתו, וְהָיָה מַכִּיר אִילָן אוֹ גָדֵר הנמצאים בדרך, וְאָמַר 'שְׁבִיתָתִי תַּחְתָּיו', לֹא אָמַר כְּלוּם. ואם אמר שְׁבִיתָתִי בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, הנמצא בתוך אלפיים אמה למקומו עתה, קנה שם שביתתו, ומְהַלֵּך עַד מָקוֹם פְּלוֹנִי [ולהלן יבואר טיבו של אותו מקום], הִגִיעַ לְמָקוֹם פְּלוֹנִי מְהַלֵּך אֶת כּוּלוֹ, וּממשיך ללכת חוּצָה לוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה. מוסיפה הברייתא, בַּמֶּה דְבָרִים אַמוּרִים – באיזה אופן נאמר דין זה, שקונה שביתתו בכל אותו מקום פלוני, ולכן הולך את כולו, וממשיך ללכת אחריו אלפיים אמה נוספות, בְמָקוֹם הַמְסוּיָם, כְּגוֹן שֶׁשָׁבַת בְּתֵל [-תלולית עפר] שֶׁהוּא גָבוֹהַּ עַשָׁרָה טפחים, וְרוחבו הוּא מֵאַרְבַּע אַמּוֹת עַד בֵּית סָאתַיִם [אבל בפחות מארבע אמות, גם אם אינו מוקף מחיצות, מהלך את כולו. וביותר מבית סאתים אין המחיצות מועילות לו להחשיב את המקום כארבע אמות, כיון שלא הוקפו לדירה]. וְכֵן אם שבת בְּבִקְעָה שֶׁהיא עַמוּקָה עַשָׁרָה טפחים, וְהִיא רחבה מֵאַרְבַּע אַמּוֹת עַד בֵּית סָאתַיִם. אַבָל אם שבת במָקוֹם שֶׁאֵינוֹ מְסוּיָים, כלומר, שאין כולו רשות אחת, כגון שאינו מוקף מחיצות, או שהוא גדול מבית סאתיים, אֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת, וצריך לסיימם, וכדלהלן. אומרת הברייתא דין נוסף: הָיוּ שְׁנַיִם מהלכים בדרך, אֶחָד מַכִּיר את אותו מקום מסוים, וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר, זֶה שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר מוֹסֵר שְׁבִיתָתוֹ לַמַּכִּיר – נותן לו רשות לקנות עבורו מקום שביתה, וְאותו שמַכִּיר אוֹמֵר עבור שניהם 'תְּהֵא שְׁבִיתָתֵנוּ בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי'. עתה מבארת הברייתא את אופן קניית השביתה במקום שאינו מסויים: בַּמֶה דְבָרִים אַמוּרִים, שיכול לקנות שביתתו במקום שאינו מסויים במחיצות וכדומה, באופן שֶׁסִיֵּים לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁקָבַע לוֹ, כגון שאמר שתהא שביתתו בארבע אמות שבקצה מזרחי דרומי, אַבָל אם לֹא סִיֵּים לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁקָבַע, הרי זה לֹא יָזוּז מִמְקוֹמוֹ, והיינו כדברי רב, שיש צורך בקביעת מקום מסוים, ואם לא עשה כן לא קנה שביתה כלל.

עתה מסייעת הגמרא לדברי שמואל: תַּנְיָא כְּוָתֵיהּ – שנינו בברייתא אחרת כשיטתו דִשְׁמוּאֵל, אדם שטָעָה וְעֵירֶב עירובי תחומין לִשְׁנֵי רוּחוֹת – לשני צדדים שונים, כַּמְדוּמֶה הוּא – כיון שדימה בדעתו שֶׁמְעָרְבִין לִשְׁתֵּי רוּחוֹת, ולא ידע שאפשר לערב רק לצד אחד. אוֹ שֶׁאָמַר לַעַבָדָיו צְאוּ וְעֵירְבוּ עָלַי – הניחו עבורי עירוב, ועבד אֶחָד עֵירֶב לַצָּפוֹן, וְאֶחָד עֵירֶב לַדָּרוֹם, הרי זה ספק איזה עירוב חל, ולכן עליו להחמיר ולחשוש לשני הצדדים, מְהַלֵּך לַצָּפוֹן בְּעֵירוּבוֹ לַדָּרוֹם – מהלך לצד צפון רק עד מקום שבתוך אלפיים אמה לעירוב הדרומי, וְלַדָּרוֹם בְּעֵירוּבוֹ לַצָּפוֹן – ומהלך לצד דרום רק עד מקום שבתוך אלפיים אמה לעירוב הצפוני, וכגון שהניחו את העירובים במרחק אלף אמה ממקומו, רשאי הוא להלך אלף אמה לצפון [שאז הוא רחוק מעירובו שבדרום אלפיים אמה], או אלף אמה לדרום, שבאופן זה ודאי אינו יוצא מתחום שביתתו, בין אם חל העירוב הצפוני ובין אם חל העירוב הדרומי. וְאִם מִיצְעוּ עָלָיו אֶת הַתְּחוּם – אם הניחו את העירובים במרחק אלפיים אמה, והוא באמצע, נמצא שאם חל עירובו שבצפון אינו יכול ללכת אפילו פסיעה אחת לדרום, ואם חל עירובו שבדרום אינו יכול להלך לצפון, ולכן מספק הַרֵי זֶה לֹא יָזוּז מִמְקוֹמוֹ כלל, ואינו אפילו כבני עירו, כיון שכוונתו היתה לקנות שביתה במקום אחר, או בצפון או בדרום. ומבואר בברייתא כדברי שמואל, שבמקום שיש ספק היכן קנה שביתתו, יש לו להחמיר כשני הצדדים, אך אין אומרים שלא קנה שביתה כלל, אלא רשאי להלך בכל מקום שודאי יש לו שביתה, וכמו שאמר שמואל לגבי אילן, שקונה שביתה בארבע אמות שאינן מסוימות תחת האילן, ומחמיר כשני הצדדים.