מסכת פסחים, פרק ג, שיעור 28

משנה

משנתנו מבארת את דיני בצק שלא החמיץ לגמרי, לענין איסור 'בל יראה', ולענין אכילתו בפסח: 'שֵׂיאוּר', וזהו בצק שלא החמיץ לגמרי, יִשָּׂרֵף – חייבים לשורפו לפני פסח. וְהָאוֹכְלוֹ בפסח פָּטוּר ממלקות או מכרת, כיון שלא החמיץ כל צרכו. 'סִידּוּק', וזהו בצק שהתחיל להחמיץ ונעשו בו סדקים מחמת כן, יִשָּׂרֵף לפני הפסח, וְהָאוֹכְלוֹ בפסח במזיד חַיָּב כָּרֵת, לפי שזהו חמץ גמור שאסרה תורה.

מבארת המשנה, אֵיזֶהוּ 'שֵׂיאוּר', זהו בצק שהתחילו להיות בו סדקים, אפילו קטנים ביותר, כְּקַרְנֵי חֲגָבִים – אחד לכאן ואחד לכאן. ואיזהו 'סִידּוּק', זהו בצק שכבר יש בו סדקים רבים, עד שֶׁנִּתְעָרְבוּ סְדָקָיו זֶה בָזֶה, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה, הסובר ש'קרני חגבים' זהו שיאור. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, זֶה וָזֶה – בין בצק שנסדק כקרני חגבים ובין בצק שהתערבו סדקיו זה בזה, זהו 'סידוק' והָאוֹכְלוֹ חַיָּב כָּרֵת. ממשיכים חכמים ומבארים, וְאֵיזֶהוּ 'שֵׂיאוּר', שאין חייבים עליו כרת, כָּל שֶׁהִכְסִיפוּ פָנָיו של הבצק, כְּאָדָם שֶׁעָמְדוּ שַׂעֲרוֹתָיו מחמת פחד, שהדרך היא שמכסיפים [-מחוירים] פניו, אך אין בבצק זה סדקים כלל, ולכן אין חיוב כרת באכילת בצק זה, אלא רק חייבים לשורפו.

גמרא

הרי"ף מבאר את ההלכה במחלוקת זו שבמשנתנו: הָא דִּתְנַן – מה ששנינו במשנה 'וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, זֶה וְזֶה הָאוֹכְלוֹ חַיָּב כָּרֵת', תָּאנֵי לָהּ בְּתוֹסַפְתָּא – שנינו כן בתוספתא בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר, וְאַף עַל פִּי כֵּן הִלְכְתָא כְּוָותֵיהּ – הלכה כמותו, ואין אומרים שיחיד הוא ואין הלכה כמותו, מִשּׁוּם דְּתָנֵינַן לָהּ בְּמַתְנִיתִין – כיון שנשנתה שיטתו במשנתנו בִּלְשׁוֹן 'חֲכָמִים אומרים', הרי שכוונת המשנה שהלכה כמותו, ולכן נקטה את דבריו כדעת המרובים.

אָמַר רָבָא, מַאי טַעֲמָא – מה טעמו דְּרַבִּי מֵאִיר, שאף אם היו בבצק סדקים רק כקרני חגבים יש חיוב כרת על אכילתו, לפי שאֵין לְךָ כָּל סֶדֶק וְסֶדֶק שנראה מִלְּמַעְלָה, שֶׁאֵין בּוֹ כַּמָּה סְדָקִים מִלְּמַטָּה, ולכן אף שנראים למעלה רק סדקים מועטים, כקרני חגבים, יודעים אנו שיש סדקים רבים בתוך עובי העיסה, והרי זה חמץ גמור, שחייבים על אכילתו כרת.

משנה

המשנה מבארת כיצד מקיימים מצות ביעור חמץ בשנה שחל ערב פסח בשבת. אַרְבָּעָה עָשָׂר בניסן שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת, והרי אסור לשרוף את החמץ בשבת, מְבַעֲרִין אֶת הַכֹּל – כל החמץ, בין חולין ובין תרומה, מִלִּפְנֵי הַשַּׁבָּת, בי"ג ניסן, ומשאיר לעצמו רק כדי מזון שתי סעודות [אבל סעודה שלישית אסור לאכול חמץ, שהרי מחצות יום י"ד ניסן אסור לאכול חמץ], דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מבערים את הכל בִּזְמַנּוֹ, בי"ד ניסן, ואף שאסור לשרוף את החמץ בשבת, יכול לבערו על ידי שיתננו לבני אדם שיאכלו אותו, ואת התרומה יתן לכהנים שיאכלוהו. רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק אוֹמֵר, יש חילוק בין תרומה לחולין, את התְּרוּמָה יבער מִלִּפְנֵי הַשַּׁבָּת, כיון שרק הכהנים מותרים לאוכלה, ויש לחשוש שלא ימצא הרבה כהנים שיאכלוה, וְחֻלִּין יבער בִּזְמַנָּן, כיון שיוכל למצוא בני אדם רבים שיאכלו את החמץ, ואף אם לא ימצא בני אדם יכול הוא להאכיל את החמץ לכלבים ולבערו בכך מן העולם.

גמרא

תַּנְיָא בברייתא, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק, פַּעַם אַחַת שָׁבַת אַבָּא בְּיַבְנֶה, וְחָל אַרְבָּעָה עָשָׂר לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת, וּבָא זוּנִן, שהיה מְמֻנֶּה שֶׁל בֵּית רַבָּן גַּמְלִיאֵל, וְאָמַר, הִגִּיעַ זְמַן לְבַעֵר אֶת הֶחָמֵץ, וְהָלַכְתִּי אַחַר אַבָּא וּבִעַרְנוּ אֶת הֶחָמֵץ, ומוכח ממעשה זה כדברי רבי אלעזר במשנתנו, שיש חמץ המתבער בשבת עצמה, והיינו חולין, ושלא כדברי רבי מאיר שמבערים את הכל לפני השבת.

פוסק הרי"ף את ההלכה: וְקַיְימָא לָן כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק, שמבערים את החמץ בשבת עצמה, דְּקָאֵי – שהרי הוא סובר כְּרַבִּי אֶלְעָזָר אִישׁ בַּרְתּוֹתָא, דְּהִלְכְתָא כְּוָותֵיהּ – שנפסקה הלכה כמותו בגמרא [אמנם רבי אלעזר איש ברתותא אמר שמבערים 'את הכל' לפני השבת, ומשמע שאף את החולין יש לבער קודם השבת, תירץ הר"ן לעיל (פ"א דף ה. מדפי הרי"ף) שכוונת רבי אלעזר איש ברתותא לכל התרומות, בין טמאות ובין טהורות, אך לגבי חולין מודה הוא שמבערים בשבת עצמה. ועוד תירץ, שאף אם כוונתו גם לחולין, בזה לא פסקה הגמרא הלכה כמותו, אלא כדברי חכמים, שחולין מתבערים בשבת עצמה, ורק לגבי תרומה פסקה הגמרא הלכה כמותו].

שנינו ביְרוּשַׁלְמִי (פ"י ה"א), אָמַר רַבִּי לֵוִי, הָאוֹכֵל מַצָּה בְּעֶרֶב הַפֶּסַח, זמן קצר לפני שהיא נאכלת לשם מצוה, הרי הוא כְּבָא עַל אֲרוּסָתוֹ בְּבֵית חָמִיו, קודם שנושא אותה כדין והיא מותרת לו, וְהַבָּא עַל אֲרוּסָתוֹ בְּבֵית חָמִיו לוֹקֶה מכת מרדות מדרבנן, ולכן אף האוכל מצה בערב פסח, לוקה מדרבנן.