מסכת פרה, פרק ה, משנה ה

משנה ה: בְּכָל הַכֵּלִים מְקַדְּשִׁים, אֲפִלּוּ בִכְלֵי גְלָלִים, בִּכְלֵי אֲבָנִים, וּבִכְלֵי אֲדָמָה. וּבִסְפִינָה, מְקַדְּשִׁין בָּהּ. אֵין מְקַדְּשִׁין לֹא בְדָפְנוֹת הַכֵּלִים, וְלֹא בְשׁוּלֵי הַמַּחַץ, וְלֹא בִמְגוּפַת הֶחָבִית, וְלֹא בְחָפְנָיו, מִפְּנֵי שֶׁאֵין מְמַלְּאִין וְאֵין מְקַדְּשִׁין וְאֵין מַזִּין מֵי חַטָּאת אֶלָּא בְכֶלִי. אֵין מַצִּילִין בְּצָמִיד פָּתִיל אֶלָּא כֵלִים, שֶׁאֵין מַצִּילִים מִיַּד כְּלֵי חֶרֶס אֶלָּא כֵלִים:

משנה ה: בְּכָל הַכֵּלִים מְקַדְּשִׁים את המים, על ידי נתינת אפר פרה אדומה לתוך המים שבכלי, אֲפִלּוּ בִכְלֵי גְלָלִים (-כלי העשוי מגללי בהמה), בִּכְלֵי אֲבָנִים, וּבִכְלֵי אֲדָמָה שלא הוסקו בתנור, שאין להם כלל חשיבות של 'כלי' לגבי דיני טומאה וטהרה, כיון שנאמר 'מים חיים אל כלי', ולא נאמר אל 'הכלי', ללמד שכל כלי כשר לכך, וּבִסְפִינָה, אף שגם היא אינה נחשבת 'כלי' שהרי אינה מקבלת טומאה, מְקַדְּשִׁין בָּהּ. אֵין מְקַדְּשִׁין מי חטאת, לֹא בְדָפְנוֹת הַכֵּלִים שנשברו, אף שיש בדופן לבדה כלי קיבול למים אינה נחשבת 'כלי' לענין זה, וְלֹא בְשׁוּלֵי הַמַּחַץ, כלומר, ה'מחץ' הוא כלי גדול מאד של חרס שקשה להגביהו, ולכן מתקינים בחלקו התחתון כמין חבית קטנה הפוכה, שפתחה כלפי מטה, והאדם מכניס את ידו לתוך חבית קטנה זו ועל ידי זה מגביה את ה'מחץ', וחבית קטנה זו אינה עשויה לקבלה אלא להכניס בה את היד בלבד, ולכן אינה נחשבת כלל 'כלי' ואין מקדשים בה, וְלֹא בִמְגוּפַת (-במכסה) הֶחָבִית, אף שיש בה בית קיבול, וְלֹא בְחָפְנָיו של האדם, מִפְּנֵי שֶׁאֵין מְמַלְּאִין מים לצורך קידושם, וְאֵין מְקַדְּשִׁין על ידי נתינת האפר, וְאֵין מַזִּין מֵי חַטָּאת, אֶלָּא בְכֶלִי.

אגב הדין הקודם, מביאה המשנה דין נוסף שאינו נוהג אלא ב'כלי'. נאמר בתורה לגבי טומאת אהל המת, שכל מה שבתוך האהל נטמא, מלבד מה שנמצא בתוך כלי חרס המוקף צמיד פתיל, כלומר, שהוא סגור במכסה ומודבק בטיט, אמנם, אֵין מַצִּילִין בְּ'צָמִיד פָּתִיל', אֶלָּא כֵלִים.

דין נוסף, שֶׁאֵין (-כמו 'ואין') מַצִּילִים מִיַּד טומאת אויר כְּלֵי חֶרֶס אֶלָּא כֵלִים, כלומר, כלי חרס שנטמא הרי הוא מטמא גם מאכל ומשקה שנמצא באוירו, אף שאינו נוגע בדפנות, אמנם אם המאכל או המשקה נמצאים בתוך כלי קטן הנמצא באויר הכלי הגדול הטמא, אין הם נטמאים, כיון שנאמר 'כל אשר בתוכו יטמא', ודרשו חכמים שרק מה ש'בתוכו' נטמא, ולא מה ש'בתוך תוכו', כלומר, מה שנמצא בכלי קטן הנמצא בכלי הגדול הטמא, אינו נטמא, ואף דין זה הוא רק ב'כלי', אך אם היה המאכל והמשקה בתוך שבר כלי וכדומה הנמצא באויר הכלי הגדול הטמא, הרי הם נטמאים.