מסכת פרה, פרק ז, משנה ב

משנה ב: הַמְמַלֵּא בְאַחַת יָדוֹ וְעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְאַחַת יָדוֹ, הַמְמַלֵּא לוֹ וּלְאַחֵר, אוֹ שֶׁמִּלֵּא לִשְׁנַיִם כְּאַחַת, שְׁנֵיהֶן פְּסוּלִין, שֶׁהַמְּלָאכָה פוֹסֶלֶת בַּמִּלּוּי, בֵּין לוֹ בֵּין לְאַחֵר:

משנה ב: הַמְמַלֵּא מים מהמעיין לקידוש מי חטאת בְאַחַת יָדוֹ, וְעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְאַחַת יָדוֹ (-בידו האחרת), וכן הַמְמַלֵּא לוֹ וּלְאַחֵר בשתי ידיו, וכל מילוי נחשב כמלאכה כלפי המילוי האחר, אוֹ שֶׁמִּלֵּא לִשְׁנַיִם כְּאַחַת – ביד אחת ובכלי אחד, אך כיון שכוונתו ליתנם לשני בני אדם הרי כל אחד נחשב כ'מלאכה' כלפי חבירו, שְׁנֵיהֶן פְּסוּלִין, לפי שֶׁהַמְּלָאכָה הנעשית באותה שעה פוֹסֶלֶת בַּמִּלּוּי, בֵּין כשממלא לוֹ ובֵין כשממלא לְאַחֵר (ואף שהתבאר במשנה הקודמת שמי שאין המים שלו אינו יכול לפסול את המים, היינו כשעשה מלאכה בין המילוי לבין הקידוש, אך אם עשה את המלאכה בשעת המילוי ממש, נפסלו בכל אופן).