מסכת שביעית, פרק י, משנה ה
משנה ה: פְּרוֹזְבּוּל הַמֻּקְדָּם, כָּשֵׁר, וְהַמְאֻחָר, פָּסוּל. שִׁטְרֵי חוֹב הַמֻּקְדָּמִים, פְּסוּלִים, וְהַמְאֻחָרִים, כְּשֵׁרִים. אֶחָד לֹוֶה מֵחֲמִשָּׁה, כּוֹתֵב פְּרוֹזְבּוּל לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. חֲמִשָּׁה לֹוִין מֵאֶחָד, אֵינוֹ כוֹתֵב אֶלָּא פְּרוֹזְבּוּל אֶחָד לְכֻלָּם:
משנה ה: כיון שבשטר פרוזבול נחשב האדם כאילו מסר לבית דין את שטרות החוב שיש לו על אחרים, ומתוך כך יכול לגבותם אף לאחר שנת השמיטה, אין פרוזבול זה מועיל אלא על חובות שקדמו לכתיבת הפרוזבול, אך אינו יכול למסור לבית דין חובות שעדיין לא קיימים, ולכן, פְּרוֹזְבּוּל הַמֻּקְדָּם – שנכתב בו תאריך מוקדם מהאמת, כגון שעמד בחודש אלול וכתב תאריך של חודש ניסן, כָּשֵׁר, כיון שבכך אינו גורם הפסד ללווים שלו, אלא אדרבה, מפסיד לעצמו, שעל ידי פרוזבול זה יוכל לגבות רק מלווים שלוו ממנו קודם ניסן, ואילו אותם שלוו ממנו בין ניסן לאלול (אף שהיה יכול לכתוב עליהם פרוזבול) יישמט חובם. וְהַמְאֻחָר – אם עמד בחודש ניסן וכתב בפרוזבול תאריך של חודש אלול, הרי זה פָּסוּל, כיון שלפי האמת מועיל הפרוזבול רק לחובות שעד חודש ניסן, וכיון שכתוב בו תאריך של חודש אלול יוכל להוציאו לאחר סיום השנה השביעית ולטעון שנכתב באלול, ולגבות את החובות שזמנם הוא בין ניסן לאלול, שלא כדין. וכיון שיכול הוא לגרום נזק ללווים שלא כדין, קנסוהו בית דין שיהא שטר הפרוזבול שלו פסול לגמרי, ולא יועיל אפילו לחובות שבאמת קדמו לכתיבת הפרוזבול.
אדם שיש לו חוב בעל פה על חבירו, יכול לגבות את חובו רק מנכסים שיש ביד הלוה עצמו, אך אדם שיש לו על חבירו שטר חוב שחתומים בו עדים, יכול לגבות את חובו מכל הנכסים שהיו ברשות הלוה בזמן ההלואה, ואפילו אם בינתיים מכרם הלוה לאחרים או נתנם במתנה, מוציא המלוה את הנכסים מיד הלקוחות או מקבלי המתנה וגובה בהם את חובו. ולכן, שִׁטְרֵי חוֹב הַמֻּקְדָּמִים – שנכתב בהם זמן מוקדם יותר מהזמן האמיתי שבו התקיימה ההלואה, וכגון שהיתה ההלואה בחודש ניסן, וכתב בשטר תאריך של חודש תשרי, הרי השטרות פְּסוּלִים, כיון שיכול המלוה להוציא מהם ממון שלא כדין, והיינו אם בין ניסן לתשרי מכר הלוה נכסים שהיו ברשותו, ובאמת נכסים אלו אינם משועבדים כלל למלוה, שהרי ההלואה האמיתית היתה רק בניסן, אך כיון שהוא יוציא את שטר חובו בפני בית דין וכתוב בו שהיתה ההלואה בתשרי, יחשבו בית דין שנכסי הלוה משועבדים למלוה כבר מתשרי, ויוציאו את הנכסים מיד הקונים שלא כדין, ולכן קנסוהו לגמרי ואמרו שיהא שטרו פסול, ואינו גובה בו מלקוחות כלל, ואפילו לא מאותם שקנו נכסים אחרי זמן ההלואה האמיתי. וְהַמְאֻחָרִים – שטרות חוב שנכתב בהם תאריך מאוחר מהתאריך האמיתי, כְּשֵׁרִים, שהרי בכך אין נגרם נזק ללקוחות כלל, אלא אדרבה, המלוה הוא שמפסיד שאינו יכול לגבות מלקוחות שקנו בין זמן ההלואה האמיתי לבין הזמן הכתוב בשטר, כיון שאין לו ראיה מהשטר שאכן קדמה ההלואה לקניית הנכסים על ידם.
אדם אֶחָד, הלֹוֶה מֵחֲמִשָּׁה בני אדם, כּוֹתֵב הסופר שטר פְּרוֹזְבּוּל לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מהמלוים, כיון שהמלוה הוא שמוסר את חובו לבית דין, וכל מלוה ומלוה צריך לעשות כן בפני עצמו. אך חֲמִשָּׁה בני אדם הלֹוִין מֵאֶחָד, אֵינוֹ כוֹתֵב אֶלָּא פְּרוֹזְבּוּל אֶחָד לְכֻלָּם, כיון שהמלוה יכול למסור בשטר פרוזבול אחד את כל החובות שחייבים לו אפילו בני אדם רבים.
