מסכת שבת, פסקי הלכות, פרק חמישי (ב)

פסקי הלכות על פי הרי"ף – מסכת שבת, פרק חמישי (ב)

ד. אין חמור יוצא באוכף אף על פי שקשור לו מערב שבת, ולא יצא הסוס בזנב שועל ולא בזהורית שבין עיניו, ולא תצא בהמה בקרסטל שבפיה ולא בסנדל שברגלה ולא בקמיע שאינו מומחה לבהמה, אבל יוצאה היא באגד שע"ג המכה ובקשקשים שעל גבי השבר, ובשליה המדולדלת בה, ופוקק לה זוג שבצוארה ומטיילת בו בחצר, ונותן מרדעת על החמור בשבת ומטייל בחצר, אבל אין תולין לה קרסטל בפיה בשבת. (שבת פרק כ הלכה יג)

ה. אין מתגרדין במגרדת ואם היו ידיו מלוכלכות בצואה או בטיט גורד כדרכו ואינו חושש, סכין ומפרכין לאדם לענגו אבל לא לבהמה, ואם היה לה צער מותר להסיר צערה בסיכה ופירוך, בהמה שאכלה כרשינין הרבה מריצין אותה בחצר בשביל שתתרפא, ואם אחזה דם מעמידין אותה במים בשביל שתצטנן ואין חוששין שמא ישחק לה סמנין. (שבת פרק כא הלכה ל)

ו. הזכרים יוצאים בעור הקשור להן על זכרותן כדי שלא יעלו על הנקבות, ובעור הקשור להם על לביהם כדי שלא יפלו עליהם זאבים, ובמטלניות המרוקמות שמיפין אותן בהן, והרחלות יוצאות ואליה שלהן קשורה למעלה על גבן כדי שיעלו עליהן הזכרים, או קשורה למטה כדי שלא יעלו עליהם הזכרים, ויוצאות מלופפות במטלניות כדי שיהיה הצמר שלהן נקי, העזים יוצאות ודדיהן קשורות כדי שייבש מהן החלב, אבל אם קשרן כדי שלא יצא החלב עד שיחלוב אותו לערב הרי אלו לא יצאו. (שבת פרק כ הלכה יב)

ז. לא תצא בהמה בזוג שבכסותה ולא בחותם שבצוארה ולא בחותם שבכסותה ולא ברצועה שברגלה ולא בסולם שבצוארה, ואין חמור יוצא במרדעת אלא אם כן היתה קשורה לו מערב שבת, ולא יצא גמל במטוטלת התלויה לו בדבשתו או בזנבו אלא אם כן היתה קשורה בזנבו וחוטרתו, ולא יצא הגמל עקוד יד ולא עקוד רגל וכן שאר כל הבהמה. (שבת פרק כ הלכה י)

ח. לא יקשור גמלים זה בזה וימשוך, אפילו היו קשורין מערב שבת אינן נמשכין בשבת, אבל מכניס הוא חבלים לתוך ידו והוא שלא יצא חבל מתוך ידו טפח, וצריך שיהיה החבל שמפי הבהמה עד ידו גבוה מן הארץ טפח או יותר, ומפני מה לא ימשוך הגמלים הקשורים זה בזה מפני שהוא נראה כמי שמוליכן לשוק שמוכרין בו הבהמות או שמשחקין בהן שם, ומפני זה לא תצא בהמה בזוג שבצוארה ואפילו היה פקוק שאין לו קול. (שבת פרק כ הלכה ט)

ט. בגד צמר שחברו עם בגד פשתן בתכיפה אחת אינו חבור ואין זה כלאים, קבץ שני ראשי החוט כאחד או שתכף שתי תכיפות הרי זה כלאים. (כלאים פרק י הלכה כד)

י. אין התרנגולים יוצאין בחוטין ולא ברצועות שברגליהם, ואין הכבשין יוצאין בעגלה שתחת אליה שלהן, ואין הכבשות יוצאות בעצים שמניחים להן בחוטמן כדי שיתעטשו ויפלו התולעין שבמוחן, ואין העגל יוצא בעול קטן שמניחין לו על צוארו כדי שיכנע ויהיה נוח לחרישה, ולא תצא בהמה בשבכה שמניחין לה בפיה כדי שלא תשוך או לא תאכל, ולא תצא הפרה בעור הקופר שמניחין לה על דדיה כדי שלא יינק ממנה השרץ כשהיא ישינה, ולא תצא ברצועה שבין קרניה בין לנוי בין לשמר, עז שחקק לה בקרניה יוצאה באפסר הקשור בחקק בשבת, ואם תחבו בזקנה אסור שמא תנתחנו ויביאנו בידו ברשות הרבים וכן כל כיוצא בזה. (שבת פרק כ הלכה יא)