מסכת שבת, פסקי הלכות, פרק כג
(פסקי ההלכות הם לדעת הרי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ואין לסמוך על הדברים למעשה)
א. מותר לאדם ליטול בשבת מחבירו מאכלים וכדומה, על מנת להחזיר לו אחרים לאחר השבת, ובתנאי שלא ישתמש בלשון 'הלואה', מחשש שיבוא לכתוב זאת, אלא בלשון 'שאלה'. ואם אין המלוה מאמינו, נותן לו טליתו כמשכון.
ב. בית דין נזקקים לתביעה על הלואת מזון שניתנה ביום טוב או בשבת (ואין חוששים שמתוך כך יבא לכתוב זאת בשבת).
ג. מותר לאדם למנות את אורחיו או את המנות שיגיש להם, בעל פה אבל לא מן הכתב, מחשש שיבא למחוק, ואפילו אם הכתב במקום גבוה, שאינו יכול למוחקו, שלא חילקו חכמים בתקנתם. אך אם הכתב חקוק על הכותל, שאין יכול למוחקו, מותר לקוראו.
ד. אפילו ביום חול אסור להתבונן בדיוקנאות וציורים שונים החקוקות על הכתלים, משום שבכך מפנה האדם את ליבו למעשי בני אדם, במקום להתבונן במעשי הקדוש ברוך הוא.
ה. מותר להטיל גורלות עם בני ביתו על המנות שבסעודה, באופן שהמנות שוות (אך אם אינן שוות יש בכך משום משחק בקוביא).
ו. מותר לכהנים להטיל גורל בבית המקדש ביום טוב על חלקי הקדשים שנשחטו היום, אך לא על אותם שנשחטו מערב יום טוב.
ז. בני אדם זרים היושבים בסעודה יחד, אסור להם להטיל גורלות על המנות, משום שיבואו מתוך כך למדוד, לשקול או למנות, ועשויים גם לעבור על הלואה ופרעון ביום טוב, אם יעשו זאת בלשון 'הלואה' האסורה. ועשויים אף לעבור משום איסור ריבית, אם יתייקר המאכל שלוו.
ח. אסור להתבונן בשבת במראה של מתכת, מחשש שיחתוך על ידה שערות מדולדלות, ואפילו אם היא קבועה בכותל, לא חילקו חכמים בתקנתם.
ט. אסור לשכור פועלים בשבת לעבוד ביום חול, ואף לא יאמר אדם לחבירו שישכור עבורו פועלים.
י. אסור ללכת בשבת עד סמוך לגבול תחום שבת, כדי לצאת מיד לאחר השבת לעשיית מלאכה האסורה בשבת. אבל מותר לעשות כן כדי לצאת לאחר השבת לעשיית דברים המותרים בשבת, ואז מותר גם לעשות מלאכה, כיון שלא יצא לצורך עשייתה.
יא. מותר להרהר בשבת בדברי חול. ולכן מותר לאדם לומר לחבירו שיבא אליו במוצאי שבת, אף ששניהם יודעים שכוונתו לצורך עשיית מלאכה האסורה בשבת.
יב. מותר לעסוק בשבת בצרכי מצוה, אף שהם דברים הכרוכים במלאכות האסורות בשבת. וכגון בניית בית כנסת, פסיקת צדקה וכדומה.
יג. מותר ללכת בשבת למקומות המיוחדים לפיקוח על צרכי הרבים.
יד. מותר לפסוק בשבת על עניני שידוכים, וכן לשכור לתינוק מי שילמדו ספר או אומנות.
טו. מותר לחשב בשבת חשבונות של חול, שאין לאדם כל צורך וענין בהם, וכן חשבונות על דברים שכבר אירעו, ואין לו כל תועלת לעתיד מכך.
טז. מידת חסידות שלא להרהר במלאכת חול בשבת.
יז. מותר לאדם לומר בשבת 'מחר אלך למקום פלוני', אף שהוא מחוץ לתחום, כיון שאם היו בורגנין עד אותו מקום היה רשאי להלך לשם אפילו בשבת.
יח. אף המבדיל בתפילתו צריך לחזור ולהבדיל על הכוס.
יט. אף קודם הבדלה, די בכך שיאמר האדם 'ברוך המבדיל בין קדש לחול' כדי שיותר לו לעשות מלאכה.
כ. מותר לאדם לומר לחבירו בשבת שישמור לו את פירותיו הנמצאים במקומו, ותמורת זה ישמור לו את הפירות שלו הנמצאים במקומו, כיון ששמירת הפירות מותרת בשבת.
כא. בהמה שיצאה בשבת מחוץ לתחום שבת, מותר לקרוא לה כדי שתחזור למקומה.
כב. מותר ללכת בשבת עד סמוך לתחום שבת, כדי ללכת מיד במוצאי שבת לצורך מצוה, כגון להביא צרכי כלה או להביא צרכי המת. ומותר לשלוח שליח שיקנה במוצאי שבת, ולומר לו מחירים, אך לא יאמר לו שיצרף לכך חשבון של קניות שקדמו לכך.
כג. אסור לאדם ליטול שכר על פעולה שעשה בשבת, אמנם אם עשה פעולה במשך כמה ימים ובכללם שבת, מותר לו ליטול שכר גם על השבת 'בהבלעה', ובלבד שלא יתבע בפירוש את שכר השבת.
כד. גוי שהביא בשבת מחוץ לתחום חלילים לצורך לוויית מת ישראל, אסור להשתמש בהם. ואף במקום שיש ספק אם הובאו מחוץ לתחום, אסור מספק להשתמש בהם.
כה. גוי שהכין בשבת ארון או קבר עבור עצמו, או למכירה, מותרים הם בהנאה לישראל. אך אם הכינם לצורך ישראל, אסור לישראל להשתמש בהם לעולם, כיון שנעשו בפרהסיא.
כו. עיר שיש בה מרחץ שמחומם בשבת, אם רוב בני העיר גויים, מותר ליהודים להשתמש בה במוצאי שבת, ואם רובם יהודים, אסור, עד שיעבור זמן שיעור הראוי לחמם. חציים גויים וחציים יהודים, אסור. ובאמבטי קטנה אם יש שם גוי חשוב הראוי שיחממו עבורו את המרחץ, אף אם רובם יהודים, מותר לרחוץ בה מיד.
כז. אסור לאדם לטייל בשבת בשדהו כדי לראות מה צריך לתקן בה, ולא על פתח מדינה של גויים, כדי שיוכל להכנס למרחץ מיד עם צאת השבת.
כח. מותר בשבת לעשות את כל צרכי המת, כגון לרוחצו ולסוכו, ובתנאי שלא יזיז בו אפילו אבר, ואפילו את עיניו אסור להעצים.
כט. ומותר לשמוט את הכר תחתיו, כדי שיהא מוטל על החול (וזהו טלטול כלאחר יד, המותר), ולא יתחמם ויסריח. וכן מותר לקשור את לחייו שלא יתנפחו, אך לא בחוזק באופן שייסגר פיו, שהרי אסור להזיזו.
ל. קורה שנשברה בשבת, והיא נופלת עוד ועוד, מותר לסומכה בספסל וכדומה כדי שלא תוסיף ליפול, אבל לא בשיעור שתעלה, שהרי יש בכך משום איסור בונה.
לא. מותר ליטול בשבת כלים קרים, כגון זכוכית או מתכות, ולהניח על גבי כרסו של המת, כדי שלא יתנפח.
לב. אסור להעצים את עיניו של החולה עם יציאת נפשו, כיון שיתכן שעדיין לא מת, והנגיעה בו ממיתה אותו.
לג. אסור לישן בבית יחידי, מפני הסכנה.
(ספר יוחסין)
