מסכת שבת, פסקי הלכות, פרק כד

(פסקי ההלכות הם לדעת הרי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ואין לסמוך על הדברים למעשה)

א. המהלך בדרך סמוך לכניסת השבת, ועמו כיס של ממון, חששו חכמים שלא יעמיד עצמו ויטלטלנו בשבת, ולכן התירו לו ליתנו לגוי שישמרנו לו. ואם אין עמו גוי, יכול להניחו על החמור, ובתנאי שיתננו על החמור תוך כדי שהוא מהלך, ויטלנו ממנו כשהוא מהלך. ואם אין לו אף חמור, רשאי ליתנו לשוטה. אין עמו אף שוטה, יתננו לחרש או לקטן. אין עמו אף בני אדם אלו, יטלטלנו פחות פחות מארבע אמות.

ב. אבל מציאה שמצא בשבת, לא התירו לו ליתנו לגוי וכדומה, כיון שאינו בהול על כך ואין לחשוש שיחלל שבת אם לא נתיר לו.

ג. המהלך ברשות הרבים וחבילה על כתפו, ונכנסה שבת, רץ כשהיא עליו ולא ילך לאט ולא יורידנה עד שיגיע לביתו, ושם ישליכנה כלאחר יד.

ד. בהמה הטעונה כלי זכוכית שהם מוקצה מחמת חסרון כיס, מניח תחתיה כרים וכסתות, מתיר את החבלים, והכלים נופלים עליהם. ובתנאי שיהיו אלו כלים קטנים, שיכול הוא לשמוט את הכרים והכסתות מתחתם ולא יישברו, אבל בגדולים, שלא יוכל לשמוט את הכרים, הרי הוא מבטל כלי מהיכנו.

ה. בהמה הטעונה תבואה שאינה מעושרת, ומוקצה היא, מסלקו מעליה כלאחר יד, והתירו זאת משום צער בעלי חיים.

ו. אסרו חכמים להשתמש בשבת בבהמה, ואפילו בצדדיה, אך בצידי צידיה כגון דבר התלוי בצד הבהמה, ומשתמש בצדדי אותו דבר] מותר.

ז. חבילות קש האגודות יחד בשני מקומות, מותר להתירן לפני בהמה, אך אם הן קשורות בשלש מקומות, אסור, כיון שזו טירחא יתירה.

ח. מותר לפזר ולשטוח לפני הבהמה ענפים רכים, כיון שלולא זאת לא תאכלם.

ט. אסור לרסק שחת או חרובים לפני בהמה, כיון שזו טירחא יתירה, שהרי אף לולא זאת תאכלם. ורבי יהודה מתיר לרסק חרובים לפני בהמה דקה, שלא תאכלם לולא זאת.

י. אסור להאביס בשבת בהמה, באופן שאינה יכולה להחזיר את המאכל, אך מותר להאכילה בכמות גדולה, באופן שיכולה היא להחזיר את המאכל.

יא. מותר לתת מים על גבי מורסן לצורך מאכל תרנגולים, אך אסור ללוש אותם יחד.

יב. מותר ליתן מים לפני בעלי חיים שאינם יכולים להגיע אליהם לבד, אך אסור ליתן מים לבעלי חיים היכולים להגיע לבדם אל המים. וכן אסור ליתן מאכל לפני בעל חיים שאין מזונותיו על האדם, וכגון לפני החזיר, שהרי אסור לגדלו.

יג. קמח של קליות, מותר ללוש אותו בשבת, ובתנאי שיעשה כן בשינוי, והיינו שיעשה מעט מעט.

יד. משקה ששמו 'שתית', העשוי מקמח קליות, שמן, מים ומלח, מותר לבוחשו בשבת, ובתנאי שתהא בלילתו רכה, ולא עבה, ושיעשה כן בדרך שינוי, שיתן תחילה את השתית ואחר כך את החומץ.

טו. מותר לשתות בשבת 'זיתום המצרי', אף שמועיל לרפואה, כיון שאף בריאים נוהגים לשתותו.

טז. מותר לבחוש בשבת את המורסן לפני השוורים, ובתנאי שיעשה כן בדרך שינוי, שיבחש שתי וערב. ואם אינו מתערב היטב, ישפכנו מכלי לכלי. והיתר זה של עירוב בשינוי הוא אפילו בכמות גדולה ביותר.

יז. אסור להאכיל את השוורים בידים. אמנם, עגל קטן שעדיין לא למד לאכול לבדו, מותר אף להאכילו בידים.

יז. דלעת, אף שבדרך כלל עומדת היא למאכל אדם, מותר לחותכה לפני בהמה. וכן נבילה, אפילו שנתנבלה בשבת, מותר לחותכה לפני הכלבים.

יח. בכל דיני מוקצה בשבת הלכה כרבי שמעון, שאין איסור טלטול, מלבד מוקצה מחמת מיאוס ומוקצה מחמת חסרון כיס.

יט. מותר לאדם להפר את נדרי אשתו או בתו בשבת, אף שאין בהם צורך שבת, משום שאם לא יעשה כן ביום שומעו לא יוכל להפר עולמית.

כ. מותר לחכם להתיר נדר בשבת, אם יש בכך צורך לשבת עצמה, ואפילו אם היה יכול הנודר להישאל לחכם קודם השבת. ואף לשלשה הדיוטות מותר להתיר נדרים בשבת.

כא. מותר להתיר נדרים בעמידה, ביחידות, בלילה ובקרובים.

כב. מותר לסתום את החלון בשבת בלוח עץ וכדומה.

כג. מותר למדוד בשבת מדידות של מצוה, כגון שיעור בגד, כדי לדעת אם הוא מקבל טומאה, ושיעור מקוה, לדעת אם יש בו שיעור טהרה.

כד. אף שאסור למדוד בשבת מדידות שאינן של מצוה, אם אינו מודד אלא כ'מתעסק' בעלמא, הדבר מותר.