מסכת שבת, פרק ג, שיעור 69

פרק שלישי – כירה

לדעת רוב הראשונים, וכן היא לכאורה דעת הרי"ף, פרק זה עוסק רק בדיני 'שהייה', כלומר המותר והאסור בהשהיית הקדירה על גבי האש בשבת, ולא ב'הטמנה', כלומר הטמנת הקדירה החמה בדבר השומר את חומה או אף המוסיף לה חום [דעת רש"י היא שפרק זה עוסק אף בהטמנה, אך רוב הראשונים האריכו לחלוק עליו], וכפי דעת רוב הראשונים נבאר את דברי הגמרא והרי"ף בפרק זה:

משנה

כִּירָה – כלי חרס שיש בו מקום הנחת שתי קדרות, ותחתיו בוערת אש, ומבשלים על גביו, שֶׁהִסִיקוּהָ בְּקַשׁ אוֹ בִּגְבָבָא [-עצים דקים הנאספים מן השדה], נוֹתְנִין עָלֶיהָ תַּבְשִׁיל – מותר להשאיר על גבה בשבת קדירה עם תבשיל, ולא חששו חכמים שתדעך האש ויבא לחתות בה, לפי שקש וגבבא נשרפים לגמרי ואין להם גחלים, וממילא אין לו במה לחתות. אך אם הסיקוה בְּגֶפֶת – פסולת של שומשומין אוֹ בְּעֵצִים, שניתן לחתות בהם, לֹא יִתֵּן – לא ישהה על גביה קדירה בשבת עַד שֶׁיִגְרוֹף את הגחלים לצד אחד, אוֹ עַד שֶׁיִּתֵּן אֶת הָאֵפֶר על גבי הגחלים [ופעולה זו מכונה 'קטימה'], שפעולות אלו מהוות היכר וסימן להזכירו שלא לחתות בגחלים, אך אם לא עשה כן אסור להשהות את הקדירה על גבי האש בשבת, מחשש שיבא לחתות בגחלים בשבת.

עתה דנה המשנה באופן המותר בהשהייה, אילו דברים מותר להשהות: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מותר להשהות על גבי האש חַמִּין – מים חמים, אֲבָל לֹא תַּבְשִׁיל, לפי שתבשיל צריך חום מסוים, ויש יותר חשש שיבא לחתות בגחלים [ואף שגרף את הגחלים, שמא יחזירם למקומם ויחתה בהם (חידושי הר"ן)], וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, רשאי להשהות על גבי אש זו גם חַמִּין וְגם תַבְשִׁיל, מאחר וגילה דעתו בגריפה או בקטימה שאינו רוצה להרבות את החום, לא חששו שיבא לחתות (שם).

מחלוקת נוספת: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, נוֹטְלִין את החמין שהושהו על גבי אש זו המותרת בשהייה, אֲבָל לֹא מַחֲזִירִין בשבת את החמין על גבי האש. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אַף מַחֲזִירִין, ובגמרא יבואר באילו אופנים מותר להחזיר.