מסכת שבת, פרק ג, שיעור 76

שנינו במשנה, 'וְלֹא יַטְמִינֶנָהּ בְּחוֹל'. אומרת הגמרא, וּבְהָא – ובדין זה, שאסור להטמין בשבת ביצה בתוך חול שהתחמם על ידי השמש, כדי שתיצלה, אֲפִילּוּ רַבִּי יוֹסִי מוֹדֶה שאסור, ואף שהוא סובר שמותר לבשל בשבת בתולדות חמה. מבררת הגמרא, מַאי טַעֲמָא – מה הטעם שלא התיר זאת רבי יוסי. ומביאה הגמרא שני ביאורים בשיטתו: רַבָּה אָמַר, גְּזֵרָה היא שגזרו חכמים על הטמנה בחול חם, מחשש שֶׁמָּא יַטְמִין בְּרֶמֶץ – אפר חם, שהוא דומה לחול, והוא תולדות האש, שאף רבי יוסי מודה שאסור לבשל בו. וְרַב יוֹסֵף אָמַר, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יָזִיז עָפָר מִמְּקוֹמו, כלומר, שמא לא יהא שם עפר העקור ממקומו כדי הצורך, ויבא לעקור עפר נוסף מן האדמה, והרי הוא 'חופר גומא' ועובר באיסור דאורייתא של 'חורש'. מבררת הגמרא, מַאי בֵּינַיְהוּ – מה החילוק בין שני ביאורים אלו לענין הדין. ומבארת, אִיכָּא בֵּינַיְהוּ – החילוק ביניהם הוא באופן שמטמין את הביצה  בעָפָר תִּחוּחַ – במקום שיש עפר עקור בעומק גדול, ואין חשש שיעקור עפר ממקומו, לדעת רב יוסף הדבר מותר, ולדעת רבה הדבר אסור, מחשש שמא יבוא להטמין ברמץ [ומחלוקתם היא בדעת רבי יוסי, אך לדעת חכמים, שהלכה כמותם, בכל מקרה הדבר אסור, וכמו שהתבאר].

משנה

מַעֲשֵׂה שֶׁעָשׂוּ אַנְשֵׁי טְבֶרְיָא, וְהֵבִיאוּ סִילוֹן שֶׁל צוֹנֵן – צינור מלא במים קרים, והעבירוהו בְּתוֹךְ אַמָּה – תעלה שֶׁל מים חַמִּין מחמי טבריה, כדי שיתחממו המים הקרים העוברים בתוך הצינור, מחום המים המקיפים אותם, אָמְרוּ לָהֶם חֲכָמִים, אִם נעשה כן בְּשַׁבָּת, דין המים שבצינור כְּדין חַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ בְשַׁבָּת, וַאֲסוּרִין בִּרְחִיצָה וּבִשְׁתִיָּה. וְאִם נעשה כן בְּיוֹם טוֹב, הרי דינם כְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ בְּיוֹם טוֹב, וַאֲסוּרִין בִּרְחִיצָה, שהרי אסור לרחוץ כל גופו במים חמים ביום טוב, וּמֻתָּרִין בִּשְׁתִיָּה, שהרי מותר לחמם ביום טוב מים לצורך שתיה. וטעם האיסור הוא כיון שהעברת הצינור בתוך המים הרותחים נחשבת כהטמנה בדבר המוסיף הבל, האסורה בין בשבת עצמה ובין בערב שבת, ולכן אף אם העבירו את הצינור בערב שבת, אסורים המים בהנאה בשבת, כדין המטמין בדבר המוסיף הבל.

גמרא

הגמרא דנה עתה במחלוקת שהיתה בין אנשי טבריה לבין חכמים, ופוסקת את ההלכה: אָמַר עוּלָא, הֲלָכָה כְּאַנְשֵׁי טְבֶרְיָא, שמותר להעביר סילון של צונן בתוך מים חמים מערב שבת, אף שזהו דבר המוסיף הבל, כיון שאיסור הטמנה הוא רק בהטמנת דבר חם, אבל בהטמנת דבר צונן, כמו כאן, אין איסור הטמנה (מאירי). ויש אומרים שטעמו משום שאין דרך להטמין מים בתוך מים (חידושי הר"ן). אָמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן, כְּבָר תַּבְרִינְהוּ אַנְשֵׁי טְבֶרְיָא לְסִילוֹנַיְהוּ – הרי כבר שברו אנשי טבריה את אותו סילון, כלומר, כבר הודו לדברי חכמים ונהגו בכך איסור. פוסק הרי"ף: וַהֲלָכָה כְּרַב נַחְמָן, שהטמנה כזו אסורה.