מסכת שבת, פרק יא, משנה ה

משנה ה: הַזּוֹרֵק מִן הַיָּם לַיַּבָּשָׁה וּמִן הַיַּבָּשָׁה לַיָּם וּמִן הַיָּם לַסְּפִינָה וּמִן הַסְּפִינָה לַיָּם וּמִן הַסְּפִינָה לַחֲבֶרְתָּהּ פָּטוּר סְפִינוֹת קְשׁוּרוֹת זוֹ בָזוֹ מְטַלְטְלִין מִזּוֹ לָזוֹ אִם אֵינָן קְשׁוּרוֹת אַף עַל פִּי שֶׁמֻּקָּפוֹת אֵין מְטַלְטְלִין מִזּוֹ לָזוֹ:

משנה ה: כפי שהתבאר לעיל, הים הוא 'כרמלית', ומן התורה אין איסור לטלטל ממנו ואליו. משנתנו מבארת אף את דיני הספינות העומדות בים:
הַזּוֹרֵק מִן הַיָּם לַיַּבָּשָׁה, וּמִן הַיַּבָּשָׁה לַיָּם, וְכן הזורק מִן הַיָּם לַסְּפִינָה, שדינה כרשות היחיד, וּמִן הַסְּפִינָה לַיָּם, וּמִן הַסְּפִינָה האחת לַחֲבֶרְתָּהּ, פָּטוּר.

היו הסְפִינוֹת קְשׁוּרוֹת זוֹ בָזוֹ, והן שייכות לשני בני אדם שונים, מְטַלְטְלִין לכתחילה מִזּוֹ לָזוֹ על ידי עשיית עירוב חצירות, וכמו בשתי חצירות של שני בני אדם הסמוכות זו לזו. אִם אֵינָן קְשׁוּרוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁמֻּקָּפוֹת – סמוכות זו לזו, אֵין מְטַלְטְלִין מִזּוֹ לָזוֹ, כיון שכאשר ייפרדו זו מזו יתבטל העירוב.