מסכת תענית, פסקי הלכות, פרק ב (ב) ופרק ג (א)
(פסקי ההלכות הם על פי ההלכות שנלמדו ברי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ואין לסמוך על הדברים למעשה)
פסקי הלכות על פי הרי"ף – תענית, פרק ב (ב)
יא. בבית המקדש, שאין עונים 'אמן' אחרי הברכות אלא 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד', קודם החתימה, מכריז השמש 'תקעו הכהנים, תקעו', או 'הריעו בני אהרן, הריעו', לסירוגין, ואחרי הכרזה זו חותם שליח הציבור את החתימה של אותה ברכה, ואחרי החתימה תוקעים או מריעים הכהנים בשופרות, לפי הסדר. אמנם בשאר מקומות מכריז השמש אחרי החתימה, ותוקעים הכהנים.
יב. בשלש תעניות ראשונות, אנשי משמר ואנשי בית אב אינם מתענים. בשלש אמצעיות, אנשי משמר מתענים ולא משלימים, ואנשי בית אב אינם מתענים כלל. ובשבע אחרונות, אנשי משמר מתענים ומשלימים, ואנשי בית אב מתענים ואינם משלימים.
יג. אנשי משמר מותרים לשתות יין בלילות שלפני הימים שאינם עובדים בהם, אך בכל ימות אותו שבוע אסורים בשתיית יין. ואנשי בית אב העובדים באותו יום בבית המקדש, אינם שותים יין גם בלילה.
יד. אנשי משמר ואנשי מעמד אסורים בתספורת וכיבוס באותו שבוע, ורק ביום חמישי מותרים מפני כבוד השבת.
טו. בזמן הזה בטלו הדינים הכתובים במגילת תענית, מלבד חנוכה ופורים, האסורים בהספד ובתענית.
טז. אותן תעניות על עצירת הגשמים נעשות בימים שני וחמישי, וכל קבוצה של תעניות שלש, שלש ושבע] מתחילות ביום שני, ולא בחמישי.
יז. אין גוזרים תענית ראשונה על הציבור בראש חדש, חנוכה או פורים. אך אם התחילו את סדר התעניות, ואפילו התענו רק תענית אחת, והתענית הבאה חלה בימים אלו, מתענים.
פסקי הלכות על פי הרי"ף – תענית, פרק ג (א)
א. כאשר אין הגשמים יורדים ברביעה ראשונה ושניה, עושים את סדר התעניות המוזכר לעיל, אבל במקרה של סכנת בצורת מיידית, כגון שהתחילו הצמחים להתייבש, ואם יתקלקלו לא יוכלו שוב לצמוח כהוגן, וכן אם התחילו גשמים לרדת, ופסקו, ויש בין גשם לגשם ארבעים יום, יש סכנה שיתקלקלו הזרעים באדמה ולא יוכלו לצמוח שוב, מתחילים מיד בתעניות חמורות כמו השבע האחרונות שהוזכרו לעיל.
ב. וכן אם ירדו גשמים בנחת, המועילים לצמחים רכים אך לא ירדו גשמים חזקים המועילים לאילנות, לאילנות אך לא לצמחים, לזה ולזה אך לא בכמות המספיקה למילוי בורות המים המיועדים לשתיית בני אדם, מתחילים מיד בתעניות חמורות.
ג. אם התחילו הצמחים להתייבש, אפילו אם חזרו אחר כך וצמחו מעט, ידוע שאין להם תקנה, ואין מתפללים עליהם כלל, שזו היא תפילת שוא.
ד. זמן הבקשה על גשמים לצורך האילנות הוא סמוך לפסח, ועל גשמים למילוי בורות המים לשתיית בני אדם מתפללים סמוך לסוכות.
ה. אם אין להם מים לשתות, מתריעים על כך מיד בתעניות שני וחמישי ושני.
ו. בכל הצרות הללו, אין מתריעים עליהם אלא באותה מדינה, ולא במדינה אחרת.
ז. מחלת האסכרה, אם מתים מחמתה בני אדם, מתריעים עליה. ואם אין בני אדם מתים ממנה, אין מתריעים.
ח. מתריעים על מין ארבה ששמו 'גובאי' אפילו אם נראו ממנו מעט מאד, כיון שידוע שיבואו אחריו הרבה.
ט. כאשר בכל הערים יורדים גשמים ורק על עיר אחת אין יורדים, ניכר שזו גזירה מיוחדת עליה, והרי הם מתענים ומתריעים מיד, והערים שסביבותיה מתענים ולא מתריעים, כדי להשתתף בצרתם.
י. עיר שיש בה דבר, מתענים ומתריעים בה, וכל סביבותיה מתענים ולא מתריעים. ו'דבר' היינו בעיר שיש בה חמש מאות גברים, ומתו שלשה אנשים בשלשה ימים בזה אחר זה, או בעיר שיש בה אלף וחמש מאות גברים ומתו שם תשעה אנשים בשלשה ימים. אבל אם מתו כולם ביום אחד, או בארבעה ימים, אין זה דבר.
יא. עיר שיש בה מפולת, והיינו שנופלים הכתלים הבריאים שבעיר ללא סיבה, יושביה מתענים ומתריעים מיד, וכל סביבותיה מתענים ולא מתריעים.
(ספר יוחסין)
