מסכת תרומות, פרק י, משנה יא

משנה יא: רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כָּל הַנִּשְׁלָקִים עִם הַתְּרָדִים, אֲסוּרִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵם נוֹתְנִין אֶת הַטָּעַם. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כְּרוּב שֶׁל שִׁקְיָא עִם כְּרוּב שֶׁל בַּעַל, אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא בוֹלֵעַ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל הַמִּתְבַּשְּׁלִין זֶה עִם זֶה, מֻתָּרִים, אֶלָּא עִם הַבָּשָׂר. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר, הַכָּבֵד אוֹסֶרֶת וְאֵינָהּ נֶאֱסֶרֶת, מִפְּנֵי שֶׁהִיא פוֹלֶטֶת וְאֵינָהּ בּוֹלָעַת:

משנה יא: (במשנה הקודמת הובאה דעת הסובר שאמנם ירקות של תרומה שאינם חריפים אינם אוסרים על ידי כבישה, אך אם הם מבושלים או שלוקים, הרי הם אוסרים), רַבִּי יוֹסֵי חולק ואוֹמֵר, כָּל הירקות הַנִּשְׁלָקִים עִם הַתְּרָדִים של איסור, כגון תרומה או כלאי הכרם, אֲסוּרִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵם – התרדים נוֹתְנִין אֶת הַטָּעַם, מחמת חריפותם, אבל שאר ירקות של איסור, אפילו אם נשלקו עם ירקות של היתר, אינם אוסרים אותם. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כְּרוּב שֶׁל שִׁקְיָא – כרוב של היתר הגדל בקרקע הצריכה השקיה, שמחמת כן הכרוב צמא למים ובולע יותר, שנשלק עִם כְּרוּב שֶׁל בַּעַל – כרוב של איסור, הגדל בשדה לחה שאין צורך להשקותה, אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁמחמת יבשותו הוּא בוֹלֵעַ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל איסור והיתר שהם מאותו המין, הַמִּתְבַּשְּׁלִין זֶה עִם זֶה, מֻתָּרִים, כיון שאינם נותנים טעם זה בזה, אֶלָּא עִם הַבָּשָׂר – חוץ מבשר של איסור שהתבשל עם בשר של היתר, שהוא נותן בו טעם. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר, הַכָּבֵד, אוֹסֶרֶת, אם כבד של טריפה התבשלה עם דבר היתר, אוסרתו, וְאֵינָהּ נֶאֱסֶרֶת, אם כבד של היתר התבשלה עם דבר איסור, אינה נאסרת, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מלאה דם, ומתוך שהיא פוֹלֶטֶת – עסוקה בפליטת הדם המרובה הבלוע בה, ולכן היא אוסרת את מה שהתבשל עמה, וְאֵינָהּ בּוֹלָעַת, ולכן אינה נאסרת ממה שהתבשל עמה.