מצוה סא) לדון בדין מפתה
פרשת משפטים
"וכי יפתה איש בתולה…" (שמות כב ט)
מצוות עשה לדון בדין מפתה, כלומר, מי שפיתה בתולה, שנדון אותו כמשפטו הכתוב עליו בפרשה, שנאמר 'וכי יפתה איש בתולה' וגו'. וענין הפתוי הוא, שאומר לה דברים של שקר או של אמת עד שתתרצה אליו.
שרש הדין ידוע.
ואל תתמה כאן, בהיות כל כבודה בת מלך פנימה, שיהא הקנס המוטל עליו רק חמשים כסף, בין עשירה, בין עניה, כיון שקנס זה אינו גורע מחיובים אחרים המוטלים עליו, והם בושת ופגם, לפי יחוסה וחשיבותה, וכל מצוות השם יתברך אמונה.
ונוהגת בכל מקום שיש בית דין סמוכין, שאין דנין דיני קנסות אלא בסמוכין. והעובר עליה ולא עשה דין זה, בטל עשה.
"דָּרַשׁ רַבִּי שִׂמְלַאי, שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִצְווֹת נֶאֶמְרוּ לוֹ לְמֹשֶׁה, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ לָאוִין
כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה, וּמָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה עֲשֵׂה כְּנֶגֶד אֵיבָרָיו שֶׁל אָדָם".
(מכות כג)
