מצוה פג) שלא לקחת שוחד

פרשת משפטים

"ושוחד לא תקח" (שמות כג ח)

מצוות לא תעשה, שלא יקח הדיין שוחד מבעלי הדין, אפילו אם נותנים לו את השוחד על מנת שידון דין אמת, שנאמר 'ושוחד לא תקח'.

משרשי המצוה, שנאסר עלינו ליקח שוחד אפילו על מנת לדון את הדין לאמיתו, כדי להסיר מבינינו ההרגל הרע הזה, פן נבוא מתוך כך לדון בשוחד דיני שקר, ודבר ברור הוא.

מדיני המצוה, שהנותן והמקבל עוברין בלאו, הנותן משום 'לפני עור לא תתן מכשול', והמקבלו שהוא בכלל 'ארור', וחייב להחזירו.

ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, באנשים הראויים לדון.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ביאור רחב של המצוה
מתוך הספר החדש 'קדשנו במצוותיך'

מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה, שֶׁלֹּא יִקַּח הַדַּיָּן שֹׁחַד מִבַּעֲלֵי הַדִּין, אֲפִילוּ אִם נוֹטְלוֹ עַל מְנָת לָדוּן דִּין אֱמֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג ח) 'וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח', וְנִכְפַּל הַלָּאו בַּתּוֹרָה בְּזֶה הָעִנְיָן בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טז יט) 'וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד', וְהַיְנוּ אֲפִילוּ לְזַכּוֹת אֶת הַזַּכַּאי וּלְחַיֵּב אֶת הַחַיָּב.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה, שֶׁנֶּאֱסַר עָלֵינוּ לִקַּח שֹׁחַד אֲפִילוּ לָדוּן אֶת הַדִּין לַאֲמִתּוֹ, כְּדֵי לְהָסִיר מִבֵּינֵינוּ אֶת הַהֶרְגֵּל הָרַע הַזֶּה, שֶׁמָּא נָבוֹא מִתּוֹךְ כָּךְ לָדוּן בְשֹׁחַד דִּינֵי שֶׁקֶר, וְדָבָר בָּרוּר הוּא, אֵין צָרִיךְ רְאָיָה.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה, מַה שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל שֶׁהַנּוֹתֵן וְהַמְּקַבֵּל עוֹבְרִים בְּלָאו, הַנּוֹתֵן מִשּׁוּם (ויקרא יט יד) 'וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל' (מצוה רלב), וְהַמְּקַבְּלוֹ עוֹבֵר בָּאִסּוּר הָאָמוּר כָּאן, 'וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח', וְאִם קִבְּלוֹ – הוּא בִּכְלָל אָרוּר, שֶׁנֶּאֱמַר 'אָרוּר לֹקֵחַ שֹׁחַד' (דברים כז כה), וְחַיָּב לְהַחְזִירוֹ. וְאָסוּר לְדַיָּן לְהַגְדִּיל מַעֲלָתוֹ כְּדֵי לְהַרְבּוֹת שָׂכָר לְסוֹפְרָיו, וַאֲפִילוּ שֹׁחַד דְּבָרִים אָסוּר לִקַּח, אֶלָּא יַרְאֶה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ אֵינוֹ שָׂם לִבּוֹ כְּלָל אֶל הַדְּבָרִים, אִם אוּלַי יְכַבְּדוּהוּ בַּעֲלֵי הַדִּין בִּדְבָרִים. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, אָסוּר לַדַּיָּן לְקַבֵּל הֲנָאָה מִבַּעֲלֵי הַדִּין כְּלָל בִּשְׁבִיל דִּינָיו. אֲבָל אִם הַדַּיָּן הוּא בַּעַל מְלָאכָה, הִתִּירוּ לוֹ חֲכָמִים לְבַקֵּשׁ מִבַּעֲלֵי הַדִּין שְׂכַר בַּטָלָתוֹ מִמְּלַאכְתּוֹ בְּעוֹד שֶׁיַעֲסוֹק בְּדִינָם, וּבִתְנַאי שֶׁיְּהֵא הַדָּבָר נִיכָּר שֶׁהוּא שְׂכַר הַבַּטָּלָה בִּלְבַד וְלֹא יוֹתֵר, וְשֶׁיִּטּוֹל מִשְּׁנֵיהֶם בְּשָׁוֵה.

וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן, בְּאֲנָשִׁים, שֶׁהֵם דָּנִים, וְלֹא בַּנָּשִׁים. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְקִבֵּל שֹׁחַד, עָבַר עַל מִצְוַת מֶלֶךְ, וְאֵינוֹ לוֹקֶה לְפִי שֶּׁנִּתָּן לְהִשָּׁבוֹן.