מצוה פט) שלא נשחט הפסח בעוד החמץ ברשותנו

פרשת משפטים

"לא תזבח על חמץ דם זבחי" (שמות כג יח)

מצוות לא תעשה, שלא נשחט את שה הפסח בארבעה עשר בניסן בעוד שיהיה חמץ ברשותנו עד חצי היום, כמו שדרשו חז"ל מהפסוק 'לא תזבח על חמץ דם זבחי', ופירשו חז"ל שלא תשחט את שה הפסח ויהיה עדיין חמץ קיים ברשותך. ובכלל המצוה, שלא יהיה חמץ אצל השוחט את הקרבן, ולא אצל הזורק דמו, ולא אצל המקטיר חלבו, ולא אצל אחד מבני חבורה הנמנים עליו.

משרשי המצוה, לפי שקביעות זמן בכל הענינים הוא קיום עשייתם, ועל כן בדבר הפסח, שהוא דבר גדול אצלנו בקיום הדת, כמו שהתבאר לעיל (מצוה כא), ציוה הקדוש ברוך הוא שנעשה ענינו בסדר ובקביעות זמן לכל דבר ודבר מדבריו, ולכן הוזהרנו להשבית תחילה את החמץ הנמאס בעינינו לזמן הפסח, ואחר כך להתחיל בקרבן הפסח, שהוא התחלת שמחת המועד הטוב.

ונוהגת מצוה זו בזמן שבית המקדש קיים, באנשים ובנשים. והעובר ומניח חמץ ברשותו באותה שעה, אף שעבר איסור, אין קרבן הפסח נפסל מחמת כן.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ביאור רחב של המצוה
מתוך הספר החדש 'קדשנו במצוותיך'

מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה, שֶׁלֹּא נִשְׁחַט אֶת קָרְבַּן הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר בְּנִיסָן, בְּעוֹד שֶׁיִּהְיֶה חָמֵץ בִּרְשׁוּתֵנוּ, עַד שֶׁנּוֹצִיאֵנוּ מֵרְשׁוּתֵנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג יח) 'לֹא תִזְבַּח עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי', וּפֵרְשׁוּ חֲזַ"ל, לֹא תִשְׁחַט אֶת שֶׂה הַפֶּסַח וְיִהְיֶה עֲדַיִן חָמֵץ קַיָּם בִּרְשׁוּתְךָ. וּבִכְלָל הַפֵּרוּשׁ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה חָמֵץ אֵצֶל הַשּׁוֹחֵט אוֹתוֹ, וְלֹא אֵצֶל הַזּוֹרֵק דָמוֹ, וְלֹא אֵצֶל הַמַּקְטִיר חֶלְבּוֹ, וְלֹא אֵצֶל אֶחָד מִבְּנֵי הַחֲבוּרָה הַנִּמְנִים עָלָיו. וּזְמַן בִּעוּר הֶחָמֵץ הוּא עַד חֲצוֹת הַיּוֹם (מצוה ט).

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה, לְפִי שֶׁקִּיּוּמוֹ שֶׁל כָּל דָּבָר כָּרָאוּי תָּלוּי בְּכָךְ שֶׁיִּהְיֶה קָבוּעַ לוֹ זְמַן, כַּיָּדוּעַ אֵצֶל כָּל אָדָם, עַל כֵּן בִּדְבַר הַפֶּסַח, שֶׁהוּא דָּבָר גָּדוֹל אֶצְלֵנוּ בְּקִיּוּם הַדָּת, כְּמוֹ שֶּׁהִתְבָּאֵר לְעֵיל (מצוה כא), צִוָּה הָאֵל בָּרוּךְ הוּא שֶּׁנַּעֲשֶׂה עִנְיָנוֹ בְּסֵדֶר וּבִקְבִיעוּת זְמַן לְכָל דָּבָר וְדָבָר מִדְּבָרָיו, וְלֹא תָּבוֹא מִצְוָה מִמִּצְוֹת עִנְיַן הַמּוֹעֵד הַזֶּה בִּגְבוּל חֲבֶרְתָּהּ, וְעַל כֵּן נִזְהַרְנוּ לְהַשְׁבִּית תְּחִלָּה אֶת הֶחָמֵץ, הַנִּמְאָס בְּעֵינֵינוּ בְּאוֹתוֹ זְמַן, וְאַחַר כָּךְ לְהַתְחִיל בְּקָרְבַּן הַפֶּסַח שֶׁהוּא הַתְחָלַת שִׂמְחַת הַמּוֹעֵד הַטּוֹב.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה, שֶׁזְּמַן שְׁחִיטַת הַפֶּסַח אַחֲרֵי חֲצוֹת הַיּוֹם, וְאִם שְׁחָטוֹ קֹדֶם חֲצוֹת, פָּסוּל. וְאַף עַל פִּי שֶׁמִּיַּד אַחַר חֲצוֹת הוּא זְמַנּוֹ, אֵינוֹ נִשְׁחַט לְכַתְּחִלָה אֶלָּא אַחַר תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבָּיִם, אַחֲרֵי הַקְטָרַת קְטֹרֶת שֶׁל בֵּין הָעַרְבָּיִם, וּלְאַחַר הֲטָבַת הַנֵּרוֹת.

וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָם, בְּאֲנָשִׁים וּבְנָשִׁים. וְהָעוֹבֵר עַל מִצְוָה זוֹ, וְהִנִּיחַ מִדַּעְתּוֹ כְּזַיִת חָמֵץ בִּרְשׁוּתוֹ בִּשְׁעַת הַקְרָבַת הַפֶּסַח, בֵּין אִם הוּא שׁוֹחֵט, אוֹ זוֹרֵק הַדָּם, אוֹ מַקְטִיר אֵמוּרִים, אוֹ אֲפִילוּ אֶחָד מִכָּל בְּנֵי הַחֲבוּרָה הַמְּנוּיִים עַל אֲכִילָתוֹ, הֲרֵי זֶה לוֹקֶה, וּמִכָּל מָקוֹם קָרְבַּן הַפֶּסַח עַצְמוֹ כָּשֵׁר, וְאֵינוֹ נִפְסַל בְּכָךְ.