מצוה תעה) שלא לתבוע הלואה שעברה עליה שביעית
פרשת ראה
"לא יגוש את רעהו ואת אחיו" (דברים טו ב)
מצוות לא תעשה, שלא לתבוע החוב בשנת השמטה, אבל יהא נשמט ולא נתבענו עוד, ועל זה נאמר 'לא יגוש את רעהו ואת אחיו'.
שרשי המצווה יבוארו להלן מצוה תע"ז.
והעובר על זה ותבע הלוואתו אחר שנת השמטה בזמן הבית, עבר על לאו זה, אבל אין בו מלקות, לפי שאין בו מעשה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ביאור רחב של המצוה
מתוך הספר 'קדשנו במצוותיך' – תרי"ג מצוות מבוארות
מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה, שֶׁלֹּא יִתְבַּע הַמַּלְוֶה אֶת הַחוֹב מֵהַלֹּוֶה לְאַחַר שֶׁעָבְרָה עָלָיו שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה, אֶלָּא יְהֵא הַחוֹב נִשְׁמָט, וְלֹא יִתְבָּעֶנּוּ עוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טו ב) 'לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו'.
מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה, כְּפִי שֶׁיִּתְבָּאֵר לְהַלָּן (מצוה תעז), שֶׁיֵּשׁ תּוֹעֶלֶת בְּמִצְוָה זוֹ לִקְנוֹת עַל יָדָהּ מִדַּת הַנְּדִיבוּת וְעַיִן טוֹבָה. וְעוֹד תּוֹעֶלֶת נִמְצֵאת בְּכָךְ, שֶׁיּוֹסִיף הָאָדָם בִּטָּחוֹן בַּה' בָּרוּךְ הוּא, כִּי כָּל הַמּוֹצֵא עִם לְבָבוֹ לְהַשְׁמִיט אֶת חוֹבוֹת הַמָּמוֹן שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַל אֲחֵרִים, לֹא תִּתְחַזֵּק בּוֹ לְעוֹלָם מִדַּת הַקַּמְצָנוּת, וְלֹא מִיעוּט הַבִּטָּחוֹן. וְגַם נִמְצָא מִזֶּה גָּדֵר חָזָק וּמְחִיצָה שֶׁל בַּרְזֶל לְהִתְרַחֵק מְאֹד מִן הַגֶּזֶל וּמִן הַחֶמְדָּה בְּכָל אֲשֶׁר לְרֵעֵנוּ, כִּי נִשָּׂא קַל וָחֹמֶר בְּנַפְשֵׁנוּ לֵאמֹר, אֲפִילוּ מָמוֹן שֶׁהָיָה שֶׁלִּי, וְהִלְוֵיתִיו לַאֲחֵרִים, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעָה שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה אָמְרָה תּוֹרָה לְהַשְׁמִיט אֶת הַחוֹב, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁרָאוּי לְהִתְרַחֵק עַד הַקָּצֶה הָאַחֲרוֹן שֶׁלֹּא לִגְזֹל וְשֶׁלֹּא לַחְמֹס מָמוֹן שֶׁל אֲחֵרִים.
מִדִּינֵי הַמִּצְוָה, מַה שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל שֶּׁאֵין הַשְּׁבִיעִית מְשַׁמֶּטֶת אֶלָּא בְּסוֹפָהּ, כְּשֶׁתִּשְׁקַע חַמָּה בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁל מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, שֶׁנֶּאֱמַר 'מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים'. וְהַשְּׁבִיעִית מְשַׁמֶּטֶת אֲפִילוּ הַלְוָאָה בִּשְׁטָר. הַמַּלְוֶה עַל הַמַּשְׁכּוֹן, אֵינוֹ מְשַׁמֵּט, וּבִתְנַאי שֶׁיִּהְיֶה הַחוֹב כְּנֶגֶד שֹׁוִי הַמַּשְׁכּוֹן. הַמּוֹסֵר שְׁטָרוֹתָיו לְבֵית דִּין, וְאָמַר לָהֶם שֶׁהֵם יִגְבּוּ עֲבוּרוֹ אֶת הַחוֹב, אֵינוֹ מְשַׁמֵּט, שֶׁנֶּאֱמַר 'וַאֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ אֶת אָחִיךָ', וְזֶה כְּבָר נְתָנוֹ בְּיַד בֵּית דִּין. וּמֵחֲמָת כֵּן חוֹב שֶׁיֵּשׁ לִיתוֹמִים עַל אֲחֵרִים אֵין שְׁבִיעִית מְשַׁמַּטְתּוֹ, כֵּיוָן שֶׁבֵּית הַדִּין נֶחְשָׁבִים כְּ'אֲבִיהֶם שֶׁל יְתוֹמִים', וּכְאִלּוּ חוֹבוֹת הַיְתוֹמִים מְסוּרִים מֵאֲלֵיהֶם בְּיַד בֵּית דִּין שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר. הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ לְעֶשֶׂר שָׁנִים, אַף עַל פִּי שֶׁעָבְרָה שְׁבִיעִית בְּתוֹךְ אוֹתָם שָׁנִים, אֵין הַחוֹב נִשְׁמָט, כֵּיוָן שֶׁבַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית עֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ זְמַן פֵּרָעוֹן הַחוֹב. מַלְוֶה הָעוֹשֶׂה תְּנַאי עִם הַלֹּוֶה שֶׁלֹּא תַּשְׁמִיטֶנוּ שְׁבִיעִית, אֵין דְּבָרָיו קַיָּמִים, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַתְנוֹת עַל מַה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, וּשְׁבִיעִית מְשַׁמֶּטֶת אֶת הַחוֹב. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ עַל מְנָת שֶׁלֹּא תַּשְׁמִיט חוֹב זֶה וַאֲפִילוּ בַּשְּׁבִיעִית, כְּלוֹמַר אַף עַל פִּי שֶׁדִּין שְׁבִיעִית לְהַשְׁמִיט אֲנִי מַתְנֶה עִמְּךָ שֶׁלֹּא תַּשְׁמִיט חוֹב זֶה, אֵין שְׁבִיעִית מְשַׁמַּטְתּוֹ בְּעִנְיַן זֶה, שֶׁכָּל תְּנַאי שֶׁבְּמָמוֹן קַיָּם.
וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ מִן הַתּוֹרָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבְכָל מָקוֹם, בִּזְמַן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג, בְּאֲנָשִׁים וּבְנָשִׁים. אַךְ בִּזְמַן שֶּׁאֵין הַיּוֹבֵל נוֹהֵג, נוֹהֶגֶת שְׁמִטַּת כְּסָפִים רַק מִדְּרַבָּנָן, בְּכָל מָקוֹם, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּשְׁתַּכַּח תּוֹרַת הַשְׁמָטַת כְּסָפִים מִיִּשְׂרָאֵל. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה, וְתָבַע מֵחֲבֵרוֹ חוֹב שֶׁעָבְרָה עָלָיו שָׁנָה שְׁבִיעִית בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, מִלְּבַד שֶׁבִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה (מצוה תעז), עָבַר עַל לָאו זֶה, אֲבָל אֵין בּוֹ מַלְקוֹת לְפִי שֶּׁאֵין בּוֹ מַעֲשֵׂה. וְהַתּוֹבְעוֹ בַּזְּמַן הַזֶּה, עוֹבֵר בְּאִסּוּר דְּרַבָּנָן.
