ספר המדע: הלכות יסודי התורה, פרק ו, ט
ט) כל השמות האמורים באברהם – בפרשת וירא, בה מסופר על המלאכים שנשלחו לאברהם, הרי הם קדש, ואף זה שנאמר 'אדני אם נא מצאתי חן' [ולא כדעת הסוברים שפנה בלשון זו למלאכים], הרי הוא קדש. כל השמות האמורים בלוט, בדיבוריו עם המלאכים, חול, חוץ מזה שנאמר 'אל נא א-ד-נ-י הנה נא מצא עבדך חן בעינך ותגדל חסדך אשר עשית עמדי להחיות את נפשי', ורק ביד ה' להמית ולהחיות. כל השמות האמורים בפרשת גבעת בנימין, ששאלו ישראל את ה' אם לעלות למלחמה על בני בנימין, קדש [ואף שנראה שלא התקיימו הדברים, זהו כיון שלא שאלו כראוי, ולא הבינו]. כל השמות האמורים בפסל מיכה, הרי הם חול, כיון שהיו מכנים את העבודה זרה בשם ה'. כל השמות האמורים בנבות, שהעלילו עליו שגידף את שם ה', הרי הם קדש. כל 'שלמה' האמור בשיר השירים, קדש, כיון שהכוונה לה', שהוא מלך שהשלום שלו, אך אין זה כאחד השמות שאינם נמחקים, והרי הוא כשאר הכנויין, חוץ מזה שנאמר 'האלף לך שלמה', שהוא חול. כל 'מלכיא' האמור בדניאל, חול, חוץ מזה שנאמר 'אנת מלכא מלך מלכיא', שהכוונה לה', והרי הוא כשאר הכנויין:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
