ספר המדע: הלכות יסודי התורה, פרק ז, א-ב
א) מיסודי הדת, לידע שהאל מנבא את בני האדם, ואין הנבואה חלה אלא על חכם גדול בחכמה, גבור במדותיו, ולא יהא יצרו מתגבר עליו בדבר בעולם, אלא הוא מתגבר בדעתו על יצרו תמיד, והוא בעל דעה רחבה נכונה עד מאד, אדם שהוא ממולא בכל המדות האלו, שלם בגופו, כשיכנס לפרדס [-ידיעת ה' והכרת דרכיו, כמבואר לעיל בפרקים א-ב], וימשך באותן הענינים הגדולים הרחוקים, ותהיה לו דעה נכונה להבין ולהשיג, והוא מתקדש והולך ופורש מדרכי כלל העם ההולכים במחשכי הזמן, והולך ומזרז עצמו, ומלמד נפשו לכך שלא תהיה לו מחשבה כלל באחד מדברים בטלים, ולא מהבלי הזמן ותחבולותיו, אלא דעתו פנויה תמיד למעלה, קשורה תחת הכסא, להבין באותן הצורות הקדושות הטהורות, ומסתכל בחכמתו של הקדוש ברוך הוא כולה, מצורה ראשונה ועליונה, ועד טבור הארץ, ויודע מהן גדלו של הקדוש ברוך הוא, מיד רוח הקודש שורה עליו, ובעת שתנוח עליו הרוח תתערב נפשו במעלת המלאכים שבמדרגה התחתונה הנקראים אישים, ויהפך לאיש אחר, ויבין בדעתו שאינו כמות שהיה, אלא שנתעלה על מעלת שאר בני אדם החכמים, כמו שנאמר בשאול המלך 'והתנבית עמם ונהפכת לאיש אחר':
ב) הנביאים, מעלות מעלות הן, כמו שיש בחכמה חכם גדול מחבירו, כך בנבואה יש נביא גדול מנביא, ואמנם כולן שוים בכך שאין רואין מראה הנבואה אלא בחלום, בחזיון לילה, או ביום אַחַר שתפול עליהן תרדמה, כמו שנאמר 'במראה אליו אתודע, בחלום אדבר בו'. וכולן, כשמתנבאים, אבריהן מזדעזעין, וכח הגוף כשל, ועשתנותיהם מתטרפות [-מחשבותיהם מתערבבות], ותשאר הדעת פנויה להבין מה שתראה בנבואה, כמו שנאמר באברהם 'והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו', וכמו שנאמר בדניאל 'והודי נהפך עלי למשחית, ולא עצרתי כח':
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
