ספר זמנים: הלכות חמץ ומצה, פרק ה, ה-ו
ה) כרמל (-גרעיני תבואה רכים ולחים) שמהבהבין אותו באור (-באש) וטוחנין אותו, אין מבשלין את הקמח שלו במים, שמא לא נקלה באור יפה ונמצא מחמיץ כשמבשלין אותו. וכן כשמוללין הקדרות החדשות (-כשמבשלים בקדירה חדשה בפעם הראשונה קמח ומים כדי להקשות ולחזק אותה), אין מבשלין בהן אלא מצה אפויה שחזרו וטחנו אותה, אבל קמח קלי אסור, שמא לא קלהו יפה ויבוא לידי חמוץ:
ו) אין בוללין את השעורין במים בפסח, מפני שהן רפין ומחמיצין במהרה, ואם עבר ובלל, אם רפו בשיעור כזה כדי שאם הניחן על פי הביב שאופין עליו החלות, יתבקעו, הרי אלו אסורין. ואם לא הגיעו לרפיון זה, הרי אלו מותרין:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
