ספר זמנים: הלכות מגילה, פרק ב, ז-ח
ז) הקורא את המגילה, וטעה בקריאתה וקרא קריאה משובשת, יצא, לפי שאין מדקדקין בקריאתה. קראה עומד או יושב, יצא, ואפילו אם קראה בצבור, אבל לא יקרא בצבור יושב לכתחלה, מפני כבוד הצבור. קראוה שנים או אפילו עשרה כאחד, יצאו הקוראין ויצאו השומעים מן הקוראין, וקורא אותה גדול עם הקטן, ואפילו בצבור:
ח) אין קוראין בצבור במגילה הכתובה בין הכתובים, אלא כשהיא כתובה בפני עצמה, ואם קרא, לא יצא, אלא אם כן היתה יתירה בגובה על שאר היריעות, או חסירה משאר היריעות, כדי שיהא לה היכר. אבל יחיד קורא בה ואפילו אינה חסרה ולא יתרה, ויוצא בה ידי חובתו:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
