ספר זמנים: הלכות עירובין, פרק ב, י-יא
י) שני ישראלים וגוי השוכנים בחצר אחת, ועירבו הישראלים לעצמן, לא הועילו כלום. וכן אם בטלו לגוי, או בטל להן, או בטלו הישראלים זה לזה ונעשו כיחיד עם הגוי, לא הועילו כלום, שאין עירוב מועיל במקום גוי, ואין ביטול רשות מועיל במקום גוי, ואין להן תקנה אלא שישכרו ממנו רשותו, ויעשה הגוי כאילו הוא אורח עמהן.
וכן אם היו גוים רבים בחצר, משכירין רשותם לישראלים, והישראלים מערבין, ומותרין. וישראל אחד ששכר מן הגוי, מערב עם שאר הישראלים, ויותרו כולם, ואין כל אחד ואחד צריך לשכור מן הגוי:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
